באחת השנים באה לפני אישה וקראה: "בזכות הרב נולדו לי שני בנים".
מיד תיקנתי אותה ואמרתי לה: "לא בזכותי – אלא מאת ה', בזכות אבותי הקדושים קיבל הקב"ה את תפילתי". אך האישה לא הסכימה עם דברי ואמרה: "לא! הבנים שנולדו לי הם בזכות הרב!" בסרבה לייחס את המתנה הנפלאה שקילה - לבורא העולם.
שתקתי. הבנתי שלא ארוויח כלום אם אנסה להתווכח עם האישה, אך למרות זאת חשבתי לעצמי כמה משונה הדבר שהאישה חושבת שכביכול בניה הם בזכות רב ולא מאת הקב"ה, למרות שבודאי בתוך לבה היא מאמינה ויודעת שהקב"ה הוא זה שחנן אותה בילדים.
גם המחשבה שלה שהרב גרם שתזכה בבניה בזכויותיו ובתפילתו – מחשבה זו גם היא לא נכונה, כיון שהרב בתפילתו לה' מתכוון בסך הכל ללמד אותה שעליה לפנות בעת צרה לה', הרב בתפילתו מראה לה את הכתובת הנכונה שממנה עליה לבקש את כל צרכיה כולל הבנים – וכתובת ז
ו היא הקב"ה! ומדוע אם כן היא חושבת שהרב הוא זה שהביא לה את בניה?!
אולם לאחר מכן חשבתי לעצמי שלמרות שיש לה פגם באמונה בקב"ה, כיון שהיא מאמינה בזכותו של הרב – הרי היא נכנעת לפני הרב, שהוא שליח של הקב"ה, וגם בהכנעה זו יש מעלה גדולה שמקשרת את הנשמה שלה לה' ומושכת עליה ישועה.
למרות זאת ניסיתי לדבר על לבה ולשכנעה שהרב המברך הוא רק השליח ואילו הקב"ה לבדו הוא פוקד העקרות והוא לבדו רופא החולים ועשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
