באחת השנים השתתפתי באזכרה שנערכה לאישה שנפטרה ל"ע בגיל צעיר, באזכרה נשאתי דברים ואמרתי לנוכחים: "כידוע, הגענו כולנו להילולא של האישה שנפטרה. המילה הילולא היא מלשון חתונה. כשם שבחתונה החתן והכלה מתאחדים, כך גם בעת הפטירה נפשו של האדם ורוחו מתאחדות עם השכינה.
ומנהג יפה הוא שהמוזמנים לחתונה מביאים מתנות לבעלי השמחה.
אך איזו מתנה ניתן להביא לאישה שנפטרה? הרי כעת כבר לא חסר לה דבר?
אלא על כך אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי ייתן אל לבו" (קהלת ז, ב). כלומר, מבית האבל ניתן לקחת מוסר רב והכרה אמיתית על תכלית האדם בעולם, בשונה מהחתונה שהמוזמנים יוצאים ממנה בלי כלום.
המתנה הטובה ביותר שניתן להעניק לנשמת הנפטרת היא שכל אחד וכל אחת מן הנוכחים בהילולא יקבלו על עצמם להתחזק במצוה מסוימת. הקפדה זו במצוה תעמוד לזכותה של האישה שנפטרה ותביא לעילוי נשמתה בעולם העליון".
