היה זה ביום שישי אחר הצהריים.
מר ז'אן ז'ק רמין הי"ו, נשיא הקהילה היהודית בליאון שבצרפת פנה לתפילת המנחה בישיבה הקדושה בליאון, כשלאחריה נשאר כהרגלו לשיעור התורה ולתפילת ערבית של ליל שבת.
והנה, בזמן הלימוד שנערך בין מנחה לערבית, בעודו שקוע בלימוד ניגש אליו מו"ר שליט"א וחבט בבטנו חבטה חזקה.
מר רמין הופתע מאד ממעשהו של מו"ר, ומתוך כאבו שאל: "מדוע הרב עושה לי כך?"
מו"ר הניד בראשו ולא פרט את הסיבה למעשיו, רק אמר שהוא חש שמשמים גרמו לו לעשות זאת ומאוחר יותר יובן למה.
ואכן, זמן מה לאחר מכן נתברר הדבר.
באותו זמן ממש, אשתו של מר רמין שהייתה בהריון – עלתה במדרגות הבניין לעבר ביתם. כיון שהשבת כבר נכנסה היא לא יכלה להדליק את האור בחדר המדרגות ובגלל החושך ששרר במקום – רגליה מעדו והיא התגלגלה במדרגות הבניין תוך כדי שהיא סופגת מכות רבות.
לשמע צעקותיה נזעקו השכנים ומיהרו לפנות אותה לבית החולים, שם טענו הרופאים שגם היא וגם העובר נמצאים בסכנת חיים, כיון שכתוצאה מהמכות שהיא קיבלה במהלך הנפילה – העובר התהפך, ובאופן שבו הוא שוכב כעת קיימת סכנה לחייו ולחיי אימו.
והנה לפתע פתאום, ללא כל התערבות רפואית התהפך העובר וחזר לתנוחתו התקינה והאישה ילדה אותו מיד לחיים ולשלום. הרופאים שנותרו המומים מהנס העצום אמרו שנעשה כאן פלא בלתי מובן, ואין להם כל אפשרות להסביר את הדבר.
כשמר ז'אן ז'ק התבשר על כך, הוא בדק את השעה שבה התרחש הנס הגדול לאשתו וגילה לתדהמתו שבאותם רגעים ממש הרב טפח על בטנו, ומעוצמת הכאב שהוא חש – נעשה בבית החולים הנס שהעובר התהפך, וכך ניצלו אשתו ובנו שנולד לו.
כיון שכך הוא הבין בברור את סיבת המכה שקיבל ממו"ר שליט"א ומיהר להודות לו על כך. אולם מו"ר שלח אותו להודות לקב"ה – הכתובת הנכונה להודיה על הנס הגדול שנעשה לבני משפחתו.
