בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ציווה סבי הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א על כ"ק אבא זיע"א לבל יצא מפתח ביתו. אבא, שדברי אביו היו נאמנים עליו ביותר, היה ספון בביתו במשך ארבעים שנה, ועיניו לא ראו כלל את אור השמש
לאחר אותן שנים ארוכות בהן אבא זיע"א לא ראה אור יום – חלו עיניו ונחלשו, ובכדי להביא להן מזור ורפואה, אבא נצרך לטוס לאנגליה, שכן שם ישב באותו הזמן רופא מומחה שידע כיצד לרפא את עיניו של אבא. ואני זכיתי ללוות את אבא זיע"א במסעו
כאשר שהינו באנגליה, ביקש ממני אבא שאקח אותו לבקר בגן החיות, כיון שהוא חפץ עד מאד לראות את האריה, מלך החיות
עשיתי כבקשתו, נסענו יחד לגן החיות באנגליה, ושם צעדנו לכלוב האריות.
באותה שעה האריה ישן את שנתו בשלווה, אך לאבא זה כלל לא הפריע. אבא זיע"א התבונן בעיניו העמוקות באריה, והחל לדבר עימו – "הוד מלכותך! יש לך הזכות שנבחרת להיות מלך החיות, דבר זה מעיד על חשיבותך הרבה, כשם שמלך המולך על בני אדם הינו חשוב ומכובד על פני כל נתיניו
האריה כמו הבין את דבריו של אבא והתחיל לזוז. או אז קרא אבא בקול גדול - "מה רבו מעשיך ה'". וכך עמד במשך שעה ארוכה ונתן שבח והודיה לבורא עולם על שברא בעולמו כזו בריאה המעוררת כבוד, ומלמדת את האנושות כולה מהי מלכות.
