יהודי יקר ניגש אלי וביקש ממני ברכת רפואה עבור אביו החולה. שאלתי אותו האם אביו מאמין בקב"ה שמכווין כל מעשה בהשגחה פרטית ועליונה, והוא השיב בחיוב. לפיכך הוריתי לו שיאמר לאביו לקרוא פרק תהילים מסוים.
זמן קצר לאחר מכן נפטר האב החולה, ובזמן יציאת הנשמה לא היה עימו אף אחד מבניו או מקרובי משפחתו. כשהבחינו אנשי צוות בית החולים שנשמתו של החולה כבר אינה עימו וכי החולה נפטר – העבירו את גופתו על פי הנהלים מהמחלקה בה היה לחדר המתים.
כאשר הגיע הבן לבקר את אביו בחדרו שבמחלקה – גילה לחרדתו שהמיטה של אביו ריקה, ובמהירות רבה רץ לברר להיכן העבירו את אביו. אנשי הצוות שטיפלו באביו לאחר מיתתו בישרו לו בצער רב שאביו נפטר וכעת גופתו מונחת בחדר המתים. צער נורא אפף את הבן על אביו שהסתלק מהעולם מבלי שיהיה לידו ולו גם יהודי אחד שיקרא עמו דברי קדושה.
כשמצא הבן את גופת אביו המנוח בחדר המתים הוא גילה בתוך ידיו של אביו פיסת נייר שעליה היה רשום פרק התהילים אותו הוריתי לו לומר. נחמה קלה שכנה בלב הבן מאותו הרגע בהבינו כי לפני פטירתו מהעולם אמר אביו את פרק התהילים. הוא הסתלק מהעולם מתוך אמירת דברי קדושה טהורים. היתה זו השגחה פרטית שהגיעה מכוחה של האמונה.
ממעשה נורא זה ניתן לחוש עד כמה גדול כוחה של האמונה. שהנה, באותם רגעים בהם נשם המנוח את נשימותיו האחרונות והיה בודד ועזוב לנפשו, רק פרק התהילים וקרבת אלוקים הם שהיו עימו וליוו את יציאת נשמתו מהעולם הזה לעולם שכולו טוב.
