באחת השנים הגעתי למקום מסוים כדי לשאת דברי חיזוק והתעוררות לפני יהודי הקהילה
טרם כניסתי לבית הכנסת ניגש אלי רב המקום ואמר לי
"ברצוני לומר לך דבר מה למרות שאני יודע שדברי לא ינעמו לאוזניך. בשנה שעברה מסרת כאן דרשה ובזכותך נשים רבות התחזקו, החלו לשמור טהרה ובעליהן החלו לשמור שבת ולהניח תפילין. ועל כך מגיע לך יישר כוח. עם זאת עליך לשנות את סגנון דבריך ולהתמקד יותר בפרשת השבוע ופחות במוסר על החיים האישיים"
שמעתי את דבריו של רב בית הכנסת. והתפלאתי מהם מעט אך אמרתי לו שאעשה כפי שביקש ואשתדל להתמקד בענייני פרשת השבוע. אז הוסיף רב המקום וכאילו בדרך אגב אמר שבשונה מהפעם הקודמת בה ביקרתי בקהילתם, כעת סידרו לי מקום ישיבה אחר בבית הכנסת – לא בסמוך אליו. שוב שמעתי ולא הגבתי
כאשר הגעתי לבית הכנסת וביקשתי להיכנס פנימה, נערכה לי בדיקה ביטחונית מדוקדקת בה אילצו אותי להסיר מעלי את כל חפצי ואפילו את נעליי. ולמרות שאנשי הקהילה שעמדו סביב טענו כלפי אנשי הביטחון שאני רב ויש לנהוג בי כבוד בשל התורה שמצויה בי, נבדקתי בצורה מאד מדוקדקת ומבזה, וללבי התגנבה המחשבה שמישהו מלמעלה הורה להם לנהוג כך כלפיי
כשסוף סוף נכנסתי לתוך היכל בית הכנסת נוכחתי לראות שהמקום שיועד לי נמצא בקצה בית הכנסת, וגם הציבור כולו ובכללם נשיא בית הכנסת נדהמו לראות שזהו המקום שנבחר עבורי
הקב"ה עדי שמעולם לא חיפשתי לעצמי כבוד ושררה, אך צירוף הדברים הכולל גרם לי להבין שרב הקהילה חושש ממני מאד שמא אתפוס את מקומו. מובן שמחשבה זו היא חסרת כל בסיס ואין בה כל היגיון, שהרי אני מתגורר במדינה אחרת ומגיע לקהילה זו רק פעם בשנה. אולם החשש ממני הוא זה שגרם לו לנהוג עימי באופן משפיל ומבזה
כאשר נשאתי את דברי, השמעתי לבני הקהילה דברים חודרים ונוקבים, ובמשך כל הדרשה, שערכה כשעה וחצי – לא הבטתי כלל בפניו של רב הקהילה, אך דאגתי שהמסר שאותו ביקשתי להעביר לו – ייחקק בלבו
מה כואב הדבר שאנשים יקרים מתוך מחננו אוחזים לעיתים באומנות בלעם. במקום לחפש איך ניתן להרבות כבוד שמים, שיקולים צרים של יוקרה וכבוד הם אלו שמנחים את התנהגותם וגורמים להם לפעול בצורה פסולה
יש לדעת שהקב"ה ייעד לכל אדם את מקומו בעולם, ו"אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא" (יומא לח, ב). וכשם שלרב יש את מקומו הראוי לו על פני תלמידו, כך לכל אחד ואחד ישנו המקום השמור לו שאותו ייעד לו הבורא.
