באחד הימים בא לפני יהודי עשיר וביקש לקבל את ברכתי עבור ענייניו השונים.
כדי שיהא לברכה על מה לחול ביקשתי ממנו שיתרום מהונו הרב עבור בחורי הישיבה לומדי התורה ועמליה, ובכך יזכה להחזיק את התורה בכספו .
העשיר סירב לבקשתי ואמר: "כבוד הרב, אני אדם עמל. אני עובד ומשקיע זמן רב כדי להשיג את הכסף שלי, ולא אוכל לתרום ולו פרוטה אחת לבחורי הישיבות שלא יוצאים לעבוד וכל יומם לא עושים כלום, רק לומדים תורה. מבחינתי הם בטלנים ואינני נוהג לחלק מכספי לאנשים חסרי מעש!" כך אמר.
לשמע דברי העשיר שיצאו מפיו בבוז ומתוך בורות וחוסר הבנה בגודל מעלת לימוד התורה בעם ישראל, אשר נאמרו על היקרים שבעם ישראל המשקיעים את ראשם ורובם בתורה הקדושה, הצעתי לעשיר שינסה הוא לשבת יום אחד בלבד ללמוד תורה, ואם יצליח לעשות זאת – אתן לו כל מה שיבקש .
העשיר צחק לשמע הצעתי ואמר: "אם כך – אני אלמד שבוע
אולם כפי שצפיתי – יהודי זה ישב על מקומו במשך דקות ארוכות וניסה להתרכז בלימוד התורה כאותם בחורי ישיבות, וכאשר ניסיונותיו לא הצליחו – הוא התייאש מעצמו, והגיע להכרה ברורה שלימוד התורה הינו דבר קשה מעיקרו המצריך עמל ויגיעה מרובה, ואין לזלזל בלומדי התורה ובעמליה המייגעים עצמם בלימוד התורה, ובזכותם העולם כולו מתקיים
מאז עלה ערכם של בני הישיבות בעיניו, והוא זכה לתרום כספים רבים לישיבתנו הקדושה ולשאר מוסדות התורה, וזכה להיות כזבולון, התומך בלומדי התורה הקדושה
