מוסר גדול למדתי מיהודי עשיר, על האופן שבו עלינו למסור את נפשנו ללימוד התורה וקיום המצוות.
יהודי זה, עסקיו מסתעפים בכל העולם כולו, יש לו מניות בחברות רבות והוא שולט בכל עניני הבורסה כבקי ורגיל.
באחד הימים כשפגשתי בו, לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו: "אמור נא לי בבקשה, אם כל היום ראשך ורובך שקוע בבורסה, כמה שעות אתה מקדיש לאכילה ולשתיה?"
"מעט מאד", הייתה תשובתו הקצרה.
"וכמה שעות משעותיך מוקדשות לשינה?" המשכתי ושאלתי.
"גם מעט מאד", הייתה תשובתו השנייה. והוא הסביר לי מיד שכאשר הלילה יורד על ארצו, וכל אנשי המדינה פונים לישון – בצידו השני של כדור הארץ עולה השחר ומתחיל יום מסחר חדש בבורסה, לפיכך עליו להישאר ערני ולעקוב אחר התנהלות השערים בבורסה, כדי לדעת האם לקנות מניות והיכן, וכן האם למכור את מניותיו ומתי. וכששוב מאיר היום על ארצו הוא שוב נתון במשך היום כולו במעקב צמוד אחר ההתנהלות בבורסה במדינתו והוא קונה ומוכר את מניותיו וכך מגדיל את הונו.
על כן כמעט ולא נותרות בידיו שעות לשינה.
"ומה עם תפילה ותפילין?" שאלתי אותו "כמה שעות משעותיך מוקדשות בכל יום ללימוד התורה על מנת להחיות את נשמתך?"
"מצטער, אין לי זמן לדברים הללו כלל". הייתה תשובתו של היהודי.
הבטתי בפניו ושאלתי אותו: "ומה תעשה עם כל כספך אחרי מאה ועשרים שנותיך בעולם? הרי לא תוכל לקחת אתך מאומה, אם כן בשביל מי אתה טורח כל כך?"
היהודי התחמק ממבטי ואמר שהוא מעדיף לא לחשוב על יום מותו ולא על היום שאחרי.
אך בלבי עלתה המחשבה הנוראה שיהודי זה, שאלו הם אורחות חייו והליכותיו – הוא אומלל מאד. הוא עבד להונו, ומוסר לשם כך אפילו את הנאות העולם הזה, את זמן האכילה ואת זמן השינה שלו.
אולם גם מוסר גדול למדתי לעצמי – שכשם שאדם זה מוסר את נפשו, כפשוטו, יומם ולילה תוך שהוא ממעט באכילה, בשתייה ובשינה, כל זאת כדי לצבור עוד ועוד הון ועושר לעצמו – כך כפשוטו ממש, עלינו למסור את נפשנו יומם ולילה למען לימוד התורה וקיום המצוות, מתוך מיעוט באכילה, בשתייה ובשאר עינוגי העולם הזה.
