באחת השנים בדרכי לארץ ישראל ממדינה מסוימת בחו"ל, נצרכתי לעבור דרך העיר פרנקפורט שבגרמניה, שם היה עלי לעלות על מטוס שייקח אותי לארץ ישראל
כאשר המטוס שלי הגיע מעל לגרמניה והיה אמור לנחות בשדה התעופה בפרנקפורט – הבחנתי שבמקום לנחות כהרגלו הוא חג מעל לשדה התעופה במשך כארבעים דקות, וזאת כיון שבאותו הזמן היה עומס בנחיתות של מטוסים בשדה התעופה
באותו הזמן עלה בדעתי שבמדינה נאורה זו הפרושה תחתיי ובעוד מספר מדינות, צוררים רבים ביקשו לאבד את העם היהודי. החל מהמן הרשע בזמן מרדכי ואסתר, שרק זכות תשובת העם עמדה להם להצילם. ובהמשך ההיסטוריה – היטלר הצורר ימ"ש ביקש למחוק את אומתנו באופן מושלם מעל פני האדמה
אך נצח ישראל לא ישקר. למרות כל תכנוניהם המדוקדקים של הצוררים השונים – עם ישראל עודנו פורח ומשגשג ומקים ישיבות ומוסדות ללימוד התורה הקדושה
לאחר מכן, כשהגיע זמן תפילת שחרית, התפללתי והנחתי תפילין. ושוב חשבתי לעצמי – מי היה מאמין בעבר, בזמנו של היטלר הרשע צורר היהודים, שיהודי יעמוד בגרמניה במקום ציבורי, יתפלל ויניח תפילין? וכדי להעצים את העניין – ניגשה אלי הדיילת הגויה ובסבר פנים שאלה אותי האם אני מעוניין בחדר שקט עבור תפילתי
עד כדי כך נצחיות עם ישראל מגעת. למרות כל הצוררים הקמים עלינו לאבדנו – העם היהודי חי וקיים לנצח.
