באחד השנים באו לפני זוג הורים מפריז
מיד כשבני הזוג נכנסו לחדרי, פנה אלי הבעל והודיע לי: "כבוד הרב, אני חילוני! לא חרדי
שמעתי את הצהרתו וכיבדתי אותם לשבת. אחר כך התעניינתי לשמוע מהי הבעיה שבגללה הם הגיעו אלי, האיש השיב שאשתו היא זו שסובלת מהבעיה, והדברים אינם נוגעים אליו כלל
פניתי לאישה ושאלתי אותה לפשר בעייתה, אך האישה במקום לענות פרצה בבכי, ולאחר שהצליחה להירגע מעט אמרה שמדובר אכן בבעיה גדולה, אך הוסיפה שזוהי איננה רק בעייתה האישית, אלא גם בעלה סובל מהדבר
לשמע דבריה נותרתי מבולבל לגמרי. הרי בעלה אמר במפורש שהבעיה שבגללה הם הגיעו אלי איננה קשורה אליו, ומדוע היא אומרת שהבעיה שייכת לשניהם
לבסוף פתחה האישה את פיה וסיפרה
"שנינו גדלנו בארץ ישראל בקיבוץ שאינו שומר תורה ומצוות, שם הקמנו את ביתנו ושם נולד לנו בננו היחיד, אותו גידלנו ברוח הקיבוץ בדרך של הפקרות והתעלמות מתורת ה
בשל שליחות מטעם השגרירות עברנו לגור בצרפת, והיום לדאבון הלב גילינו שבננו היחיד מתרועע עם בחורה סינית. מובן שדבר זה מכאיב לנו מאד, כאשר אנו חושבים מה יהא על המשכנו לאחר שכל צאצאינו יהיו גויים לכל דבר, ומי יאמר אחר מותנו קדיש?" כך קוננה האישה
ניסיתי לעמוד עם בני הזוג על פשר צערם הגדול ואמרתי להם
"שאלה לי אליכם, הרי אתה אדוני הצהרת מיד בכניסתך שאתה חילוני לכל דבר. ואם נכון הדבר – עובדת נישואי בנכם לסינית לא אמורה להפריע לכם כלל. מהו ההבדל בין אורח חייכם לאורח חייה של הסינית? ומדוע כל כך אכפת לכם שנכדיכם יהיו ממנה
הבעל, ששתק עד כה התקומם מדברי וענה מיד: "בודאי שזה איכפת לי, כי למרות שאני חילוני אני יהודי, ואם בננו יינשא לנוכריה הרי שילדיו כבר לא יהיו יהודים ודבר זה יכאב לנו מאד
"ובמה מתבטאת עובדת היותך יהודי?" שאלתי אותו "הרי אינך מאמין בה' ואין לך כל רגש ליהדות, ואם כן מה אכפת לך שבנכם יקים את ביתו עם סינית שאף היא אינה מאמינה בה', ואין לה כל רגש ליהדות
היהודי פרץ בבכי, ואמר שמאד אכפת לו מכך
בשלב זה, כאשר ראיתי שלבו נשבר בקרבו לנוכח ההתבוללות של בנו, פניתי אליו בלשון רכה ואמרתי לו: "לפני הקב"ה אין מושג של יהודי חילוני, יהודי חרדי, או יהודי דתי. כולנו יהודים וכולנו עמדנו למרגלות הר סיני וקיבלנו תורה אחת. אנחנו כולנו בניו של הקב"ה, בני עם אחד ובעלי ערבות אחד לשני כבנים לא-ל אחד
על כן גם יהודי שמכנה עצמו 'חילוני', כאשר אחד מקרוביו מת – הוא קורע עליו קריעה ואומר אחריו קדיש, ואף יושב ומתאבל שבעה ימים ללא פקפוק כלל, כשם שיהודי חרדי יעשה זאת. וכמו כן כל עם ישראל אוכלים בפסח מצות, ובכיפור – צמים, ואולי גם באים לבית הכנסת. אם כן בכולנו מפעמת נפש יהודית
היהודי הקשיב לדברי בשתיקה ואני המשכתי
"כל השוני בין יהודי 'חילוני' ליהודי 'חרדי' הוא הקשר שיש לכל אחד עם אבא שבשמים, הקרבה שכל אחד חש כלפי הבורא יתברך שמו ומידת הבטחון שהוא תולה בבוראו, ועל כך כל יהודי צריך לעבוד עד יום מותו
אחר כך הוספתי והסברתי לבני הזוג שהניצוץ היהודי שקיים בכל יהודי מעם ישראל – קיים בכל אחד ואחת מיום שנהיינו לעם אחד, בנים לה' יתברך, בלי כל קשר לרמתו הרוחנית של האדם. ועל כן למרות החינוך שהם קיבלו בילדותם ובנערותם, שהוא רחוק משמירת תורה ומצוות – הנפש היהודית השוכנת בתוכם, היא זו שגורמת להם כעת להצטער על בנם שבחר לעצמו להדבק בעם אחר, ובעזרת ה' יתברך הנפש היהודית שבתוכו היא זאת שתשיב אותו לכור מחצבתו. עודדתי אותם במילים חמות ודירבנתי אותם להתפלל על בנםשאכן יערה עליו ה' רוח טהרה והוא ישוב אל חיק עמו.
