כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (דברים ז, ו)
רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם. (שבת קיא, א)
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר - בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן. (מגילה כט, א)
כל המרחם מרחמין עליו, שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו, וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו... (רמב"ם מתנות עניים פ"י א-ב)
פעם אחת נשאל החפץ חיים זצ"ל מאיש המוני אחד, בשביל ולמה זקוק העולם לחסידים ומתנגדים, ואפילו חסידים גופא מסתעפים לכמה וכמה סעיפים, הללו מבכרים את הלימוד על התפילה, והללו מתפללים הרבה ולומדים מעט, הללו עוסקים בשירה וזמרה, והללו בריקודים עסוקים. ומה הי' העולם חסר לו היתה קיימת כת אחת של יהודים, וכולם היו מתפללים בנוסח אחד, בהנהגה אחת ובסגנון אחד.
וע"ז ענהו החפץ חיים זצוק"ל במתק שפתיו, עד שאתה שואלני על הכתות בעמנו, לך ושאל את הקיסר הרוסי, בשביל מה ולמה לו, כמה מינים חיליים, הולכי רגל, רוכבים על סוסים, יורים בתותחים, מעופפים באווירונים וצוללים במים אדירים. וכי מה הי' העולם חסר, לו היתה קיימת במלחמתו כת אחת של חיילים עם כלי מלחמה מטיפוס אחד, עם שר צבא אחד על כולם. אלא מכיוון שצריכים לצאת למלחמה ולנצח את האויב, זקוקים לתחבולות ודרכים שונים, ויש בזה מה שאין בזה. חיל ההולך רגלי, כחו יפה ללחום את אויביו בחרב ובחנית, מה שאין כן הרוכב על סוס קל, בכחו להניס את אויביו ולהפיל אימתו עליהם ביותר. והיורים בתותחים ובכלי קרב למרחוק בכחם לנהל את המלחמה על מרחק של כמה פרסאות, וחציהם רצים למרחוק, ואפילו כת המנגנים ומצלצלים בתופים, מסייעים בהנהגת המלחמה, לבל ירך לבב הלוחמים.
כן הדבר במלחמת היצר. כל הכתות של החסידים למיניהם, יחד את המתנגדים, כולם חיילים בגדוד ד', ללחום מלחמת מצוה את היצר, וכל אחד ואחד מסייע לנצח את האויב, זה בתורתו וזה בתפילתו, הללו בשירי זמרה והללו בתקע שופר, ובלבד שיכוונו לבם לאביהם שבשמים. (ח"ח עה"ת פרשת ראה עמוד רנו)
יש לומר עוד להמתיק הדברים על פי דבר המדרש שישראל נקראים בכור בן השנואה, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שישראל הם תמיד שנואים בעיני עצמם ומוצאים בעצמם חסרונות ומבקשים להישיר מעשיהם, אבל אומות העולם הם תמיד שלמים בעיני עצמם ואהובים שאינם מוצאים בעצמן שום חסרון... והנה זה עצמו שהאדם יודע ומכיר את ערכו לעומת גדלות השי"ת זה הוא בחינת דעת, שיודע להבדיל בין דבר לדבר... ועל כן ישראל שהם שנואים בעיני עצמם והיא בחינת דעת, ניתנה להם מן השמים דעת... (שם משמואל בראשית מקץ תרע"ג)
