מוסדות התורה הרבים השייכים למשפחת פינטו המעטירה צריכים להחזקתם סכומי כסף גדולים מאד המתחלקים בין צורכי המוסדות השונים: החל מבניית מבני המוסדות, טיפול במבנים, ניקיונם, שיפוצם, תשלום עבור השימוש בחשמל ועוד ועוד, וכלה במלגות המחולקות לאברכי הכוללים השוקדים על לימודם יומם וליל וזוהי הכנסתם היחידה המיועדת לכלכלת בני משפחתם.
לא פעם קורה שאני נזקק לסכום כסף כלשהו באופן מיידי, והוא איננו ברשותי. אולם עד היום זכיתי לראות בחוש כיצד הקב"ה דואג ללומדי התורה שיהיה להם כל צרכם, ולעיתים רבות הכספים הנצרכים מגיעים אלינו באופן ניסי ממש.
כך ארע באחת השנים כאשר נזקקתי לסכום כסף גדול עבור המוסדות, וכאמור לא ידעתי כלל מנין אשיגו.
באותו היום הגיע יהודי עשיר מברזיל לפגוש אותי, ולאחר שישב אצלי ושוחחנו יחד דקות ארוכות – הוא קם ויצא לדרכו.
מסיבה שאינה ברורה לא הייתי רגוע מיציאתו ואמרתי לנוכחים עימי שאני רוצה לראותו שוב לפני שהוא טס בחזרה לברזיל.
הנוכחים מיהרו וקראו לעשיר שייכנס שוב לחדרי, וכשהעשיר נכנס אלי בשנית סיפרתי לו את הסיפור הבא:
"במשרדי ישנה כוס אשר מונחת על מקומה כבר שתים עשרה שנה. כוס זו הגיעה אלי מאדם שערך בביתו חנוכת בית, ובמהלך האירוע פנה אליו אחד המשתתפים ואמר לו: "יש לך בית מאד יפה".
באותו רגע נפער חור בצורת עין בכוס שהייתה מונחת על השולחן ורק בנס איש מן הנוכחים לא נפצע ממנה.
כשסיפר לי בעל הבית על התרחשות הדברים, ביקשתי ממנו שיביא לי את הכוס הזו, והנחתי אותה במשרדי למרות שלא עשיתי בה כל שימוש מיוחד".
כך סיפרתי לעשיר טרם שובו לברזיל.
אחר כך פניתי אליו ואמרתי לו: "שמעתי שרכשת לעצמך מטוס פרטי, על כן ברצוני לברך אותך שלא תחול עליו חס ושלום עין הרע, שכן מה שקרה לכוס בחנוכת הבית עלול לקרות אף למטוס שלך אם תשלוט בו עין הרע. וכמו כן הישמר לך לבל תסיע סתם אנשים במטוס הפרטי שלך".
אותו יהודי שמע את סיפורי את ברכתי ואת אזהרתי מבלי להוציא מילה מפיו, ואחר כך שב ועזב את המקום.
אחרי שעה התקשר אלי היהודי שוב כשהוא נרגש כולו:
"כבוד הרב, רציתי לספר לך שכאשר אני וחברי נסענו מברזיל לצרפת, עשינו בדרכנו חניה בעיר וורשא שבפולין, ואחר כך המשכנו בדרכנו לכוון פריז. לפתע פתאום התנפץ אחד מחלונות המטוס ונפער בו חור בצורת עין, והרי זה בדיוק כפי שהרב סיפר לי בביקורי החוזר אצלו.
כאשר הרב סיפר לי על החור שנעשה בכוס, נזכרתי בחור שנעשה בחלון המטוס והייתי המום מצירוף המקרים עד שלא יכולתי לענות לרב מרוב תדהמה, ורק כעת דיבורי שב לפי". כך סיפר היהודי.
והמשיך: "כבוד הרב, שאלה לי אליך – מדוע רק כעת סיפרת לי את הסיפור הזה? הרי פעמים רבות נפגשנו ואני ביקשתי ממך ברכות בכל פעם שהחלפתי את מטוסי, ומעולם לא סיפרת לי סיפור זה".
"האמת היא שאינני יודע מה עלה בדעתי דווקא היום לספר לך את הסיפור על הכוס" השבתי לו.
אך היהודי לא נרגע ואמר שהוא וחברו חפצים לדעת כיצד הם יכולים לסייע לי.
"עשו כל שביכולתכם לעשות". השבתי לו.
אותם עשירים הבינו את העניין ושלחו לי סכום כסף גדול מאד, אשר הייתי זקוק לו כאמור, לצורך החזקת המוסדות.
באותה שעה הבנתי את הסיבה לכך שהבורא יתברך הכניס בלבי לפני שנים את המחשבה לשמור על הכוס השבורה במשך זמן ארוך כל כך מבלי שיֵעשה בה כל שימוש, ומדוע עלה בדעתי לספר לעשיר עליה דווקא ביום זה – כיון שהקב"ה ידע שאהיה זקוק לסכום הכסף שיגיע לידי בזכות סיפורה המופלא של כוס זו ולפיכך סובב כך את העניינים.
