באחד מביקורי בניו יורק שבארצות הברית בא לפני יהודי יקר קרוב משפחתי המתגורר במקום, שהיה בעבר עשיר גדול מאד והיו לו ברשותו מאות מליוני דולרים
בנו של יהודי זה ביקש להתעשר על חשבון אביו והחתים את אביו הזקן שהיה כבן שמונים שנה על כל מיני מסמכים וניירות
האב לא ידע כלל על מה הוא חותם וסמך על בנו שלא יסבך אותו, אולם חתימות אלו הכניסו אותו ואת רכושו הגדול לצרות, וסיבכו אותו קשות עד שהוא הוזמן למשפט רציני שהתפרש על פני שלוש שנים
בסיומו של משפט זה נקבע פסק הדין שאותו עשיר מנושל מכל כספו, ולא נותר בידו מאום מהרכוש הרב שצבר בימי חייו! יהודי זה, שהיה נחשב לאחד מעשירי הקהילה בניו יורק, והיו לו בתים רבים ונכסי נדל"ן – נותר עני וחסר כל
כאשר פגשתי אותו בני יורק, שאל אותי היהודי: "רבי דוד, האם שמעתם עלי
"בודאי" השבתי לו, ובלבי חשבתי שהנה עומד לפני אדם שאת כל חייו השקיע ברכושו כדי לצבור עוד ועוד הון עצמי, ובגיל שמונים איבד את הכל בבת אחת. והרי כבר אמר רבי הקדוש: "יש קונה עולמו בשעה אחת" (עבודה זרה י, ב), והמציאות מלמדת שיש המאבד עולמו בשעה אחת. יום אחד הינו עשיר גדול, ויום לאחר מכן – עֶבֶד
"הרב, האם נגזר עלי לחכות עד גיל שמונים כדי להיות עני?" קטע היהודי את מחשבותי ושאל בכאב. "הרי את כל חיי השקעתי בכספי ובניתי בתי כנסת, בתי ספר ושאר מבנים, נתתי משלי ותרמתי לנזקקים, והנה כעת אני נסמך על שולחנם של אנשים ואוכל לחם חסד. חיים שלמים אבדו בגלל מעשה של שטות
הצטערתי מאד לשמוע את דבריו ולא ידעתי כלל במה לנחמו, אך לעצמי לקחתי מוסר שכשם שיהודי זה איבד את כל מפעל חייו בשל מעשה קטן ולא זהיר, כך עלינו להיזהר שלא לאבד את כל מפעל חיינו וכל מה שאנו עושים ועובדים בעולם הזה בחיינו הרוחניים בשל מעשים שאינם זהירים.
