ישנו יהודי שאני מכיר שהוא עשיר גדול מאד ובעל נכסים רבים, יש לו חשבונות בנק רבים בשווייץ ובשאר מדינות, ואיני יודע אם הוא מודע בעצמו לגודל עושרו. אולם אדם זה מתנהג כמו אדם עני. הוא מתלבש כמו עני, מתגורר בבנין דירות רב קומות כאחד העם ואוכל מאכל עניים
באחד הימים שאלתי אותו: "מדוע הינך נוהג כמו אדם עני? הרי כבר הגעת לגיל שבעים, גיל שיבה, ועדיין אינך נשוי ולא הקמת לעצמך זכר אחריך. הרי יודע אתה שאת כל כספך ייקחו הבנקים לאחר מותך, ומדוע תחיה את חייך באופן משונה כל כך? האם אינך מרגיש כי חבל על כספך הרב שיילקח על ידי הרשויות
היהודי העשיר שתק, ואני ניצלתי את שתיקתו והצעתי לו שישקיע לפחות בספר תורה אחד שיהיה לזכרו ויעמוד לזכותו
"כמה עולה רכישתו של ספר תורה?" שאל העשיר
"מאתיים אלף פרנק" השבתי לו
"מאתיים אלף פראנק?!" השתומם העשיר "הרי זה סכום עצום!" כך אמר. ועל פניו נראה היה כי הוא אינו חפץ כלל להוזיל מכספו את הסכום הנכבד הזה עבור ספר התורה
אך אני לא ויתרתי: "האם לא חבל על מאות מיליוני הדולרים שלך שהבנקים ייקחו לעצמם, או שהמדינה תיקח לצרכיה? הרי באופן זה אתה עני גדול ואינך עשיר כלל! משום שבכספך אינך צובר לעצמך מאום
חבל עליך אחי היהודי! משום שבבואך לעולם העליון לא יבואו עימך לא כספך ולא עושרך הגדול שיישארו בעולם הזה. ואז תגלה בצער רב כי יכולת לרכוש בכספך זכויות ענק ולהגיע בעזרתו ליום פקודה עשיר בזכויות ובמצוות". כך אמרתי לו והותרתי לדברי הנוקבים לחלחל אל תוך לבו היהודי.
