בזמן שהותי במקסיקו שבדרום אמריקה, באו לפני יהודים רבים תושבי המקום כשעל ראשם כיפה – כמראה יהודי שורשי
אולם בשבת, בעת לכתם לכיוון בית הכנסת האזורי, הבחנתי בהם לפתע כשהם גלויי ראש כמו הנוכרים המתגוררים במקום. כשאותם יהודים הבחינו בי והבינו שאני מתפלא על חסרון כיפתם – הם חשו בושה עצומה מהדבר
מרוב בושה, אחד היהודים הציע לחבריו לשוב אחורה ובכך להימנע מהמפגש בינינו. אך חברו שלא הכיר אותי – לא הבין מדוע פתאום כולם נבוכים כל כך, ומדוע עליהם לברוח מהמקום
כאשר נפגשנו לבסוף – הסרתי את כיפתי מתחת לכובעי והנחתי אותה על ראשו של אחד מהם, בכך הוכחתי אותם ללא מילים, ואותו יהודי שהנחתי את הכיפה לראשו לא ידע את נפשו מבושת פנים
אולם לאחר מעשה, כשחשבתי שוב על פגישתי עם היהודים גלויי הראש, הגעתי למסקנה שעצם המפגש עימי והבושה שהם ספגו מכך שראיתי אותם גלויי ראש – בטח נכנסו עמוק בלבם, ואולי יגרמו להם בעתיד להקפיד יותר בקיום מצוה זו של כיסוי הראש.
