באחת מטיסותי לקהילה יהודית שבגולה ישב לצידי יהודי שבמשך כל זמן הטיסה עקב אחרי ואחרי מעשי. בהגיע שעת הארוחה, כאשר הדיילות במטוס חילקו את האוכל לכלל הנוסעים, הוצאתי מתיקי כריך שהבאתי עימי ולאחר שנטלתי את ידיי כהלכה, ברכתי והתחלתי לאוכלו, ואילו האדם שישב לצידי אכל מן המנה המוגשת במטוס, המכילה מאכלות טריפה ממש
כשסיים את מנתו הרגיש היהודי שלא בנוח, ואמר לי: "מה אעשה, אני חייב לאכול ואין לי כל ברירה אחרת"
"מדוע לי יש ברירה אחרת ואילו לך אין?" שאלתי אותו, והמשכתי: "אם אציע לך אוכל כשר משלי, האם תאכל אותו במקום לאכול את מנת הטריפה המוגשת במטוס
"אחשוב על כך" השיב היהודי
המשכנו לשוחח על מגוון עניינים עד שנודע ליהודי שאני מצרפת
"האם אתה מכיר את הרב פינטו?" שאל היהודי והוסיף: "אימי סיפרה לי עליו רבות, והייתי מעוניין מאד לפוגשו
"כן, אני מכיר את הרב פינטו, ועד כמה שידוע לי הוא אמור להגיע לעיר שאנחנו נוסעים אליה", השבתי לו בנחת
היהודי שהתרגש לשמע דברי קפץ ממקומו, ואמר שכשיגיע לעיר יפנה מיד לפגוש את הרב פינטו
המטוס נחת. ובטרמינל הנוסעים המתינו לי ראשי הקהילה שהגיעו לקבל את פניי בזכות היותי צאצא לאבותי הקדושים זיע"א. כשהתברר ליהודי שישב לצידי שהיהודי המזוקן שישב לצידו במטוס ושוחח עימו במשך הטיסה הוא הרב פינטו בכבודו ובעצמו – הוא היה המום, ובבושת פנים וכלימה גדולה ניגש אלי ואמר שהוא חש מפני בושה, כיון שראיתי אותו אוכל מאכלות אסורות
השבתי לו מיד שאין לו מה להתבייש מפני כלל, כיון שכבר מחר הוא ישכח ממני, שכן אשוב אל ארצי ואל ביתי
אולם מהקב"ה הוא צריך להתבייש, כיון ששכינתו נמצאת בכל מקום והוא רואה אותו ומביט בו במעשיו הפסולים, וביום פקודה הקב"ה ימצה עימו את הדין על כל עוונותיו.
