אחת הפעמים בהן נסעתי לבקר את בני רבי רפאל הי"ו שלמד בישיבה בגייטסהעד שבאנגליה, זמן הטיסה היה בשעות הבוקר, ולפיכך מלווי הנאמן הרב חנניה שושן הי"ו הגיש לי כריך, כדי שאסעד בו את פת שחרית
הכריך היה בשרי, ולמרות שאני רגיל מידי בוקר לאכול ארוחה חלבית אכלתי את הכריך הבשרי, כיון שהוא היה המאכל היחיד שהיה ברשותנו באותה שעה
כעבור זמן מה נחתנו באנגליה ופנינו לביתו של יהודי יקר שבביתו פגשתי את בני רבי רפאל. בעל הבית ארח אותנו במאור פנים והגיש לפנינו קפה ולצידו כד חלב לתוספת עצמית
כיון שכאמור אני רגיל מזה שנים לאכול בבוקר מאכלים חלביים, שכחתי מהכריך הבשרי שאכלתי במטוס והתכוננתי למזוג חלב לתוך כוס הקפה שהוכנה לי. תוך כדי שהרמתי את כד החלב בני היקר רבי רפאל הי"ו שאל אותי שאלה מסוימת, וכדי להתרכז בתשובתי הנחתי מידי את הכד החלב, ועניתי לבני על שאלת
בינתיים נכנס לחדר הרב חנניה הי"ו וכשהבחין בי אוחז שוב בכד החלב הוא מיהר להזכיר לי: "כבוד הרב, אתה בשרי, לפני זמן מועט אכלת במטוס כריך בשרי!
שמחה פשטה בלבי. הרב חנניה הציל אותי מלהיכשל בעוון אכילת בשר וחלב רגע קל לפני שנכשלתי בדבר ר"ל
זמן מה לאחר מכן כשחשבתי שוב על הדבר הגעתי למסקנה שאין ספק משמים סובבו את הדברים שבני רפאל שאל אותי את אותה שאלה בדיוק בזמן בו היה בדעתי להוסיף את החלב לכוס הקפה שלי, כדי שמתוך ההתרכזות שלי בתשובתי לבני ומתוך עיכוב זה – אנצל מאיסור אכילת בשר וחלב.
