מטוס ישראלי
באחת מנסיעותי במטוס ישבה מולי חבורת צעירים וצעירות ריקים ופוחזים אשר התנהגו בצורה מבזה ולא ראויה. בראותי זאת הבנתי שנכונו לי עוד שמונה שעות טיסה במחיצתם של אלו, והיה לי קשה עד מאד להשלים עם הדבר, אך ידעתי שאם אנסה להוכיח אותם – דברי יפלו על אוזניים ערלות והם לא יקשיבו לי
ישבתי בשקט במקומי ולפתע עלה בדעתי שאולי אם ייכנס בלבם פחד, הנערים יחדלו מההוללות ומהפריצות שבה הם מתנהגים. לפיכך הרמתי את עיניי למרום ואמרתי: "ריבונו של עולם, בבקשה תטלטל מעט את המטוס כדי שיהיה בלבם פחד ואימה מפניך"
כנראה שבקשתי הייתה רצויה לפני הקב"ה, שכן כעבור מספר רגעים החל המטוס להתנדנד כעלה נידף. בהלה אחזה בכל הנוסעים והדיילים הורו לכולם לחגור מיד את חגורות הבטיחות
בראותי זאת החלטתי לנצל את רגעי הבהלה ופניתי לחבורת הצעירים: "ראו מה גרמתם במעשיכם הרעים. בגללכם נגזר על כל יושבי המטוס להיטלטל כך!" בני החבורה קיבלו את תוכחתי, שינו את דרכם והתנהגו בצורה ראויה יותר, והמטוס גם הוא שב למסלולו התקין
זמן מה לאחר מכן, תקרית זו נשכחה מלבבות הצעירים והפחד שאחז בהם כשהמטוס התנדנד מצד לצד – סר מהם, והם חזרו שוב לסורם הרע
לא ארך הזמן, והנה לפתע שוב החל המטוס להיטלטל כקליפת השום, וכל כך גברו טלטלותיו עד שבאותם רגעים גם לתוכי נכנס הפחד ונשאתי תפילתי לבורא העולם: "ריבונו של עולם, לא לזה התכוונתי, די לנו במה שהיה"
אחר כך פניתי לנערים בכעס גדול והסברתי להם שהקב"ה לא יכול לסבול את מעשי התועבה שלהם, ומעשיהם הרעים הם שגורמים לכל הטלטלות העזות של המטוס, ואם ימשיכו כך סופנו שנמות כולנו בריסוק איברים
סוף סוף נכנסה בהם יראת שמים אמיתית ונפל עליהם פחד גדול מהקב"ה. כך הם שמרו על התנהגותם כיאה וכיאות עד לגמר הטיסה, ונעשה קידוש ה' גדול שכולם ראו בחוש איך חיינו היו תלויים בהתנהגותם של הנערים לטוב ולמוטב.
