באחד הימים כאשר קיבלתי קהל הופיעו אצלי בעל ואישה. הבעל נשאר בחוץ, ואשתו נכנסה לשוחח עמי. האישה פתחה בדבריה וסיפרה שהיא ובעלה על סף גירושין, וביקשה את עצתי בעניין, האם להתגרש מבעלה או להמשיך לחיות עימו.
כדי שאוכל לענות לה על שאלתה ניסיתי להבין מדוע היא ובעלה חושבים לפרק את נישואיהם, והאישה הסבירה לי שבעלה אינו מתייחס אליה כראוי, אינו נותן לה כסף די הצורך, ומבלה את רוב יומו במשחק מחוץ לבית.
"נניח שבעלך ישוב למוטב, האם תחפצי להמשיך לחיות איתו או שעדיין תעדיפי לעזוב אותו?" שאלתי אותה.
"בכל מקרה ארצה להתגרש ממנו" השיבה האישה מיד.
מתשובה זו הבנתי שישנן סיבות אחרות שעומדות מאחורי רצונה להתגרש, והתנהגותו של בעלה כלפיה היא רק תירוץ לדבר.
לפיכך המשכתי לשאול אותה עוד על ביתם, על ילדיהם, ועל שאר עניינים שנוגעים לחייהם המשותפים, עד שלבסוף האישה הודתה בפניי שהיא מעוניינת להינשא לאדם אחר שהכירה, ר"ל.
"כיצד את מעיזה לעבור על החמורה שבעבירות, ובנוסף את דורשת מבעלך שיהיה נאמן לך?" גערתי בה. "הרי את נוהגת כמו לוט בשעתו, שביקש להידבק בקב"ה ובאברהם, אך בו בזמן חפץ ללכת בדרכם של אנשי סדום הרעים והחטאים".
לתדהמתי הרבה האישה לא הבינה את חומרת מעשיה וסירבה לחדול מהם, וכפתרון למצבה הציעה שכדאי באמת שהיא תתגרש מבעלה, וכך היא לא תחטא בשהייה במחיצתו של האדם השני אותו הכירה.
מובן שהסברתי לה באופן חד משמעי שכעת אין תקנה למצבה. על פי ההלכה היהודית היא מחויבת להתגרש מבעלה, אך אסור לה להינשא לאדם השני שאיתו חטאה ואסור לה להמשיך לחיות עימו.
לאחר שהאישה עזבה את חדרי חשבתי לעצמי שהתנהגות קלוקלת זו נובעת מתוך כך שאין בה יראת שמים כלל. ומכיון שטעמה את טעמו הערב של החטא, כעת היא מתקשה לשוב ממנו.
אילו היו בה תורה, מצוות ויראת שמים, הייתה מצליחה לגבור על היצר הרע ולא הייתה מגיעה לשפל המדרגה.
