בשנת תשנ"ג נהרג בתאונת דרכים קטלנית בארץ ישראל רב גדול מאד. רב זה היה ידוע כבקיא בתורת הנגלה והנסתר והיה מקובל עצום. בנוסף, הוא היה מוסר בחייו שיעורים בקבלה מעשית.
לאחר שהצדיק נהרג, חסרה לפתע בביתו שהיה ברוך בילדים – דמות אב, ולא היה מי שיחנך את הילדים ויעצב את דרכם, ולפיכך הם התחילו לאט לאט לסטות מדרך הישר ויצאו לתרבות רעה. הם עזבו את הישיבות הקדושות שבהן למדו ופנו למצוא את סיפוקם ברחוב, אחרי שהשליכו מאחוריהם את התורה והמצוות.
בשנת תשנ"ז, כארבע שנים לאחר מכן שהיתי בבני ברק, והנה הגיעה לפני האלמנה האומללה, אשת הרב זצ"ל כשהיא בוכה בדמעות על גורל משפחתה, שלא די בכך שבעלה נהרג ועזב אותה לפני מספר שנים, כעת גם בניה שהיו מצוינים ומפארי עולם הישיבות – סטו מדרך הישר, ולא ירחק היום שהיא תאבד גם אותם ר"ל.
הצטערתי לשמוע על כך שהבנים ירדו מהדרך, ולפיכך עודדתי וחיזקתי את רוחה של האלמנה ואמרתי לה: "בעזרת ה' בזכות אביהם הצדיק ובזכות אבותי הקדושים זיע"א ישובו כל בנייך בתשובה שלימה, ובקרוב יבנו בתים נאמנים בישראל".
לא עבר זמן רב וברכת שמים שרתה על בית האלמנה והיתומים. באופן בלתי מובן עזבו לפתע הבנים את דרכם הרעה, ומרצונם הטוב שבו ללמוד תורה בישיבות הקדושות.
תוך זמן קצר הבן הגדול השתדך עם בת תלמיד חכם והקים בית נאמן בישראל, כשאחריו ממשיכים בדרכו שאר אחיו ומקימים בתים מפוארים לעם ישראל.
אין ספק שזכות האב שהיה צדיק גדול עמדה ליתומים היקרים, בודאי נשמתו המליצה עליהם טוב במרומים ובזכות כך זכו לשוב לדרך התורה והמצוות.
