אב ובנו באו לפני באחד הימים ובפי האב תלונה על הבן: "כבוד הרב, הבן שלי אינו מתפלל, אינו לומד וגורם לי לעוגמת נפש מרובה ממעשיו הרעים".
ציפיתי לשמוע את תגובת הבן על דברי אביו, אבל הילד שתק ולא אמר דבר.
כשהאב ראה שבנו שותק, הוא פנה אליו ואמר לו: "נו, אמור לרב האם אינני צודק בדברי". אך הילד הוסיף לשתוק, וגרם בכך להתפרצות אביו: "אהה! אינך מדבר כיון שאין לך מה לומר לזכותך!"
לשמע מילים אלו פתח הבן את פיו ואמר: "אני מפחד לענות לך על דבריך, כי הדברים שיש לי לומר לזכותי לא ינעמו לאוזניך כלל. אתה תתבייש, ולאחר שנצא מכאן תכה אותי על דברי".
האב היסס לרגע, אולם למרות אזהרת הבן שהדברים שיאמר לא ינעמו לו, ביקש מבנו שיאמר מה שיש לו לזכותו. אך שוב הבן סירב לומר את דבריו ושוב אביו הפציר בו שידבר. עד שלבסוף, לאחר שהאב נשבע בפיו שלא יפגע בו לרעה גם אם הדברים יפלילו אותו ויכאיבו לו מאד, הסכים הבן לומר את טענותיו.
"בכל לילה אני מבחין בך בשעה שלוש לפנות בוקר, כאשר אתה קם ממיטתך, מדליק את הטלוויזיה וצופה בסרטים פסולים. זאת אתה עושה לאחר שאתה דואג שאמא לא תתעורר ולא תראה אותך במעשיך המגונים".
האב היה המום למול דברי הילד הנוקבים, והבן המשיך בתוכחתו: "עכשיו הסבר לי איך אתה מבקש ממני לשמור תורה ומצוות אחרי לילות כאלו? איזו צורה יש לכך שבבוקר למחרת הצפייה בסרטים מקולקלים אני רואה אותך מתפלל לקב"ה ומניח תפילין? איך תוכל לדרוש ממני להמשיך לשמוע בקולך כאשר אתה בעצמך אינך שומע בקולו של הקב"ה?"
האב התבייש מאד לשמוע את דברי הבן, ובלבי התחזקה הידיעה שכאשר השורשים רקובים – פירות האילן יצמחו רקובים. כאשר ההורים נגועים בחוסר יראת שמים – גם ילדיהם יתקשו להתמיד בדרך התורה, שכן הפירות תלויים בשורשים וחינוך הילדים תלוי וניזון ממעשי ההורים בעצמם.
