באחת מקבלות הקהל שערכתי בארצות הברית בא לפני מר אזולאי ז"ל, יהודי שהתחתן בגיל מבוגר ולא זכה להיפקד בילדים, וביקש את ברכתי לזרע של קיימא.
כהרגלי בקודש הוריתי לו להתחזק במספר עניינים בעבודת ה', ובחסדי שמים האיש זכה להיפקד בשלישיית בנות.
לאחר שנה, כשהייתי שוב בארצות הברית הגיע אלי מר אזולאי עם שלושת בנותיו ולאחר שהודה לי שוב ושוב על הברכה שהענקתי לו בזכות אבותי הקדושים זיע"א הפקיד בידי סכום כסף, תרומה עבור מוסדות התורה הקדושים.
אך בשנה השלישית, במשך כל זמן שהותי בארצות הברית לא הופיע מר אזולאי כלל, ודבר זה הפליא אותי מאד.
מספר דקות לפני שיצאתי מארצות הברית הגיע פתאום האיש, וביקש לקבל ברכה אך לא הביא איתו פדיון נפש, תרומה, עבור בני ביתו.
התפלאתי לפשר הדבר וחשבתי בלבי – הרי כתוב "וצדקה תציל ממוות" (משלי י, ב). אך לא אמרתי למר אזולאי שום דבר בנידון, ורק ברכתי אותו ואת בני משפחתו כפי שביקש. דנתי אותו לכף זכות שבודאי ישלח את תרומתו בהמשך.
שבועות ספורים לאחר הביקור בארצות הברית קיבלתי שיחת טלפון בה בישרו לי לדאבון הלב שמר אזולאי קיבל שטף דם פתאומי במוחו, ונפטר לבית עולמו כשהוא בן חמישים ושתיים שנים בלבד!
לשמע הבשורה הקשה הייתי מזועזע ונרעש. גם בעל הבית שלי בארצות הברית, שהתקשר לבשר לי את הבשורה המרה נשמע המום ונפחד כולו.
"מדוע אתה נשמע מפוחד כל כך?" שאלתי אותו.
והוא השיב: "מר אזולאי ע"ה אמר לי יום לפני פטירתו – 'מי יודע מה יהא איתי, אולי אמות מחר ואין מי שיאמר אחרי קדיש, כיון שנולדו לי רק בנות', וכך ביקש ממני שלאחר פטירתו אני אומר אחריו קדיש. התפלאתי לשמוע את דבריו, שהרי הוא אדם צעיר ובריא ולפיכך שאלתי אותו: 'מר אזולאי, למה אתה מדבר כך, והרי אתה עדיין צעיר לימים ואין שום סיבה שתמות בזמן הקרוב?' אך הוא השיב לי בקול שקט שיש לו הרגשה כזו. ובאמת למחרת היום תחושתו הפנימית התקיימה והוא נפטר. לכן אני נפחד ומזועזע". כך אמר בעל הבית שלי בארצות הברית.
כששמעתי את סיפורו אמרתי לו: "זה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ששלושים יום לפני המיתה מודיעים לאדם שהוא הולך להיפטר מן העולם (עי' זוהר ח"א ריז, ב).
הנה, גם מר אזולאי ז"ל חש יום קודם מותו שהוא עומד לעזוב את העולם, ודאג שלא יהיה מי שיאמר אחריו קדיש".
לא כל אדם זוכה לדעת שמיתתו קרובה, ואדם שאינו מודע לזמן מותו, נלקח מן העולם לעיתים מבלי שהספיק לעשות תשובה על חטאיו. אך יהודי שיש לו זכויות – זוכה ומיידעים אותו מן השמים בדבר מותו, וזוהי ההרגשה הפנימית שחש אדם שקיצו קרב.
מר אזולאי ע"ה חש את יום פטירתו הקרב ודאג מי יאמר אחריו קדיש, וודאי הוא שתחושתו עוררה אותו לשוב בתשובה ונפטר מתוך תשובה. ואם כן זכה לקיים את הנאמר "ושוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות ב, י), והוא מזומן לחיי העולם הבא.
