בשמחת נישואי בני היקר רבי משה אהרון שליט"א שנערכה בארץ ישראל, השתתפו יהודים רבים מכל העולם. בין המוזמנים כיבד אותי בנוכחותו הנדיב החשוב אדון מצליח הי"ו, שתורם רבות למוסדותינו הקדושים, ובין תרומותיו החשובות למוסדות באשדוד הוא תרם גם ספר תורה מהודר, שנכתב על ידי רב הקהילה דאז, הרב יוסף יעקובי זצ"ל.
למחרת החתונה, בא לפני אדון מצליח וביקש להיפגש עם הרב יעקובי שכתב את ספר התורה שהוא תרם מנדבת לבו. לצערי הרב נאלצתי לבשר לו שהרב יעקובי זצ"ל נפטר באופן פתאומי, ועל כן לא יוכל לפוגשו.
לשמע בשורתי המצערת שאל התורם בפליאה: "הרב יעקובי ע"ה היה צעיר לימים ולא היה נראה עליו שהוא סובל ממחלה כלשהי, ואיך אם כן הלך לעולמו כך בחטף?"
השבתי לו: "תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר, על דיבוריך האחרונים נאמר: 'והחי ייתן אל לבו'. הנה אתה איש עסקים ששקוע כל ימיך בעסקים, וראשך נתון לענייני העולם הזה, סכנה גדולה אורבת לפתחך שמא תשכח חלילה את הקב"ה ותבעט בתורה הקדושה ובמצוות, בגלל שאתה עלול לטעות שהעולם הזה הוא העיקר והחיים פה הם לנצח.
ולכן זימן לך הקב"ה לשמוע על מותו הפתאומי והטראגי של הרב יעקובי זצ"ל, שנלקח מאיתנו בחטף ללא כל התראה, למרות שהיה בריא ושלם. זאת כדי להמחיש לך שהעולם הזה הוא בר חלוף, ואין איש שנשאר בו לנצח".
דברי נכנסו ללבו של אדון מצליח והוא ביקש לדעת מה עליו לעשות כדי שלא ישכח אפילו לרגע קט את המסר העצום שלמד באותם רגעים. והשבתי לו שיקבל על עצמו קבלה כלשהי שתהיה עבורו התקדמות ברוחניות.
"אתן סכום נכבד לצדקה" אמר אדון מצליח.
שמחתי על רחבות לבו אך אמרתי לו שצדקה הוא נותן גם כך, וברוך ה' הוא איש חסד וידו פתוחה ליתן צדקה.
כעת עליו לדאוג לנפשו, ולקבל עליו להתחזק במצוה שהיא בין אדם לקונו, שבעשייתה יזכה להתקרבות נוספת לה' יתברך.
