לעיתים, צדיק שבדור נותן ליהודי ברכה שיזכה לאריכות ימים ושנים. אותו יהודי שבוטח בברכת הצדיק שתתקיים עלול לחשוב חלילה שיש לו עוד זמן רב לחיות ולכן הוא אינו צריך לעשות תשובה בכל יום מימיו, שהרי יש בידו הבטחה מהצדיק שהוא יחיה חיים ארוכים.
אך מחשבה זו – טעות ביסודה. הקב"ה יכול לקחת אותו מהעולם בכל עת שירצה, ואין בברכת הצדיק הבטחה מפורשת מריבון העולמים שישאיר אותו בעולם הזה עד גיל זקנה ושיבה.
הכרתי יהודי במרוקו שלפני שנים רבות קיבל מהצדיק הבבא סאלי זיע"א ברכה גדולה שיזכה לאריכות ימים ושנים. אותו יהודי באמת האריך ימים, ובמהלכם ביקש מהצדיק ברכה נוספת שיחיה לאורך שנים, והצדיק זיע"א שוב ברך אותו שיזכה לאריכות ימים.
יהודי זה ידע שברכת הצדיק מגנה עליו כל עוד הצדיק מעתיר עליו בתפילתו. ומרגע שתפילות הצדיק תיפסקנה – גם ברכתו כבר לא תעמוד לו יותר להאריך חיים בעולם הזה.
ואכן, ביום שהבבא סאלי זיע"א נפטר, ישב היהודי לכתוב את צוואתו והתכונן לכך שזהו יומו האחרון בעולם. הוא קרא אליו את בניו, נפרד מהם בדמעות ותוך כדי קריאת שמע הסתלק מן העולם.
יהודי זה – ברכת הצדיק התקיימה בו, ובזכות תפילות הצדיק הוא זכה להאריך ימים ושנים.
לעומת זאת, ישנן פעמים בהן הצדיק גוזר אך הקב"ה בשל חשבונות שמים שאיננו מבינים – פועל אחרת ואינו מקיים את הגזירה. במקרים אלו למרות ברכתו והבטחתו של הצדיק האדם נפטר טרם זמנו.
מובא בגמרא במסכת שבת (קנג, א): "רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזהו יום ימות, אמר להן וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה".
אם כן יש לחוש בכל יום שמא זהו יומנו האחרון בעולם ולשוב בתשובה על מעשינו בכל עת.
