שח באוזני יהודי יקר שבאחד הימים הוא שוחח עם אמו בטלפון כמעשהו מידי יום. יהודי זה חש הכרת הטוב והערכה גדולה להוריו שהביאו אותו לעולם, גידלו אותו והעניקו לו חינוך יהודי, ולכן הוא השתדל להוסיף ולכבדם בכל עת, מעבר לחיובים בהם היה מחויב מדין מצות כיבוד הורים. בתוך כך הוא היה מקפיד לשוחח עם אמו ולדרוש בשלומה מידי יום.
באותו יום, כשהיהודי שוחח עם אמו הוא שאל לשלומה והיא השיבה שברוך ה' שלומה טוב מאד והיא מרגישה מצוין. היהודי המשיך להתעניין אצל אמו על שאר ענייני היומיום ועל השבת שחלפה ושוחח איתה ממש כִדבר יום ביומו.
דקות ספורות לאחר שהסתיימה השיחה והיהודי הניח את שפופרת הטלפון – צלצל הטלפון שוב, ומעבר לקו הודיעו לו על מותה הפתאומי של אמו. כששמע זאת הבן – הלם גדול אחז בו. הרי מספר דקות קודם לכן הוא שוחח איתה והיא אמרה לו שהיא חשה בטוב ובנעימים, וגם מנימת קולה הוא הרגיש שהיא באמת מרגישה טוב. ומה קרה לה פתאום שללא כל התראה מוקדמת עזבה את העולם?
אלא כל זמן שהנשמה מצויה באפו של אדם – הדבר מוכיח שהקב"ה חי בקרבו. וברגע שהקב"ה מסתלק ממנו ונוטל את נשמתו – האדם נפטר.
חיות נצחית שייכת רק בעולם הבא. ולעומת זאת, החיים בעולם הזה מתקיימים באופן זמני כל עוד הנשמה שוכנת בגופו של האדם, כדי שיוכל לעבוד את בוראו ולתקן בעולם הזה את מה שדרוש תיקון, וזאת על ידי עיסוקו בתורה ובמעשים טובים.
