הריהוט בבית הכנסת אורות חיים ומשה
נדיב לב גדול מתגורר בארגנטינה שבדרום אמריקה. במשך השנים נדיב זה סייע בהחזקת המוסדות הקדושים במידה מרובה, וגם בזמנים שבהם כל העולם סבל משפל כלכלי וגם מצבו הכספי היה גרוע, הוא פתח את לבו ואת כיסיו לרווחה ותרם לבית הכנסת הגדול באשדוד את כל הרהיטים הנצרכים לו, עד שלא נותרה בכיסו פרוטה.
בשל מעשי הצדקה והחסד שהיהודי היקר גמל עם המוסדות, חפצתי להביע באופן כלשהו את הכרת הטוב שחשתי כלפיו, ובמיוחד לאחר סיועו הרב בזמן שהיה זקוק לכספו, אבל לא עלה בדעתי רעיון מוצלח איך אביע כלפיו את תודתי העצומה.
באחת השבתות בהן התארחתי בביתו הודיתי לו שוב על תרומותיו, אך הוא ביטל את הדבר בידו, וקונן באוזני:
"מה שווה לי כספי הרב אם אין לי ילדים משל עצמי? כעת, כשאני נמצא בקשיים כספיים – אין לי כסף ואין לי ילדים! ואם כך, למה לי חיים?"
בתי היקרה ששהתה עימי בביתו, הצטערה כמוני לשמוע על צערו העמוק של היהודי, ועל חסרון הילדים שאיש לא יוכל למלא עבורו. וכיון שדבריו הכואבים גרמו לי בנוסף לצער הרב גם לסערה פנימית גדולה, חפצתי לתת לו את כל בגדי שהבאתי עימי מצרפת.
לבסוף, נתתי בידיו שתי חליפות ושתי חולצות שלי, וקראתי בקול: "האם אתה מאמין בבורא עולם?"
"כן!" השיב היהודי מיד.
"אם כך" אמרתי לו, "הנה בגדי לפניך. אני מניח אותם אצלך למשמרת עד שהקב"ה יפקוד אותך בזרע של קיימא, וכשאבוא לברית המילה של בנך אלבש בגדים אלו, ולא אצטרך להביא עימי בגדים כלל".
בדברים אלו חפצתי להכניס בו אמונה גדולה ומוחלטת בקב"ה שרק הוא לבדו יכול לפקוד אותו בילדים, שכן מפתח "חיה" בידי הקב"ה והוא אינו מוסרו לשליח כלל.
נוסף על כך אמרתי לו: "כעת שמע לעצתי והתחל לשמור שבת וטהרת המשפחה. קח את החליפות והחולצות שנתתי לך והנח אותן במקום שמור ובעזרת ה' יתברך נשתמש בהן כאשר ייוולד לך בן".
היהודי אחז בידיו את החליפות, קיפל אותן ואמר: "כבוד הרב, אחרי כל כך הרבה שנים של ציפיה לילדים אני מבקש שני ילדים לפחות!"
לשמע משאלתו הבנתי שאמונה פשוטה ותמימה בבורא העולם חדרה ללבו, והייתי בטוח שהוא יזכה לזרע חי וקיים.
חודש ימים חלף, והנה היהודי התקשר אלי ובהתרגשות עצומה שנשמעה אף ממרחק של יבשות וימים הוא בישר לי שהלא יאומן קרה – אשתו הרתה בשעה טובה, ולא זו בלבד שנתגשמה משאלתם לילד, אלא הם מחכים כעת ללידת תאומים!!!
לאחר הולדת התאומים, כשנסעתי להשתתף בברית המילה שבה כובדתי בסנדקאות, לא הבאתי עימי בגדים לארגנטינה, שכן חליפותי היו שמורות אצל היהודי היקר וחיכו שאשתמש בהן בברית המילה.
מעשה נפלא זה עורר בי שוב את ההכרה בגודל כוחן של האמונה התמימה ושמירת המצוות שמסוגלות לשנות סדרי עולם ומזכות את היהודי שתתגשמנה משאלותיו במלואן.
