בכל ערב שבת, בזמן קבלת השבת בבית הכנסת, אני מבחין במספר יהודים שעל פי מראה פניהם ועל פי אופן הליכתם ניתן לראות שהם עייפים מאד מעמל השבוע החולף. דבר זה ניכר עוד יותר במקומות ובזמנים שבהם השבת נכנסת בשעה מאוחרת, שאז נדמה שכל מה שאנשים אלו רוצים הוא לעצום את עיניהם וללכת לישון. לבי מתמלא רחמים על היהודים הללו שעמלים כל כך קשה לפרנסתם, ואני מקווה בשבילם שהשבת הקדושה תמלא אותם במצברי כוחות ורוח להמשך עמלם במשך השבוע.
כך יצא לי להבחין ביהודי מסוים שבכל ערב שבת היה נרדם בבית הכנסת. השתדלתי להבין אותו ואת העייפות שהוא חש בליל שבת, אבל יהודי זה ישן במשך זמן התפילה גם בבוקר יום השבת, וגם בשאר תפילות השבת הוא לא הקפיד להיות ערני ופעמים רבות נרדם על מקומו בבית הכנסת.
לפיכך החלטתי לעשות מעשה שיגרום לו להבין שזמן התפילה אינו זמן שינה ואין זה ראוי להירדם בבית הכנסת.
באחד מימי השבוע טרחתי והגעתי למקום עבודתו. במשרדי החברה בה הוא עבד הבחנתי באנשים רבים שעובדים מול מחשבים, והיהודי שהיה בעל הבית במקום – התרוצץ ממשרד למשרד ונראה עסוק מאד.
כשהיהודי הבחין בי לפתע עומד ומביט בו, הוא האט ממרוצתו וקרא: "הו, רבי דוד! מה שלומך? כבוד גדול נפל בחלקי שתבקר אותי במקום העבודה שלי!"
"האם אתה יודע למה באתי לבקר אותך היום?" שאלתי.
היהודי חשב מעט, אחר כך נענע בראשו לצדדים ואמר: "לא, איני יודע. מהי הסיבה לביקורו של הרב במשרדי?"
טפחתי על שכמו של היהודי והשבתי לו: "באתי לקחת אותך ללמוד תורה".
"עכשיו?! ללמוד תורה?!" התפלא היהודי, והמשיך: "רבי דוד, אני מאד עסוק כעת, עכשיו אין זה הזמן ללמוד תורה. ישנו זמן לעבוד, ישנו זמן ללמוד, ישנו זמן לאכול וישנו זמן גם לישון". כך אמר היהודי.
"האם היה לך זמן להתפלל הבוקר?" שאלתי.
"כן", השיב היהודי "הנחתי תפילין, קראתי קריאת שמע".
שמחתי לשמוע שלפחות על המינימום הזה לא ויתר היהודי בבוקרו של אותו יום. שיבחתי אותו על כך שוב ושוב ומתוך רגשי ידידות יצאתי מהמקום.
בשבת בבית הכנסת שוב הבחנתי בו נרדם על מקומו, לפיכך הערתי אותו משנתו ושאלתי: "האם אתה רוצה לעבוד כעת?"
"לעבוד?!" שאל האיש בתמיהה, "עכשיו שבת, וכעת הזמן להיות פה בבית הכנסת ולהתפלל".
מיד קפצתי על דבריו והוכחתי אותו: "אהה! תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר! אמנם אתה נמצא בבית הכנסת, אבל אם אתה ישן אין לכך כל ערך, ואתה יכול ללכת לעבוד. כשהייתי במקום העבודה שלך באמצע השבוע והצעתי לך ללכת ללמוד – אמרת לי "כעת זה לא הזמן ללמוד, כעת הזמן לעבוד". עכשיו, כשאתה בבית הכנסת וצריך להתפלל – אני רואה שאתה ישן! כלומר, גם עכשיו אין לך זמן לקב"ה. מתי אם כן אתה מפנה זמן לעבודת ה'? הרי גם בזמן העבודה וגם בזמן התפילה בבית הכנסת אין לך זמן פנוי לקב"ה?"
זוהי דרכו של היצר הרע. בתחילה הוא מגדיר לאדם באופן מדויק מהם הזמנים שבהם הוא ילמד תורה, יתפלל ויקיים מצוות, ולעומת זאת מהם הזמנים שבהם הוא משוחרר כביכול מלעבוד את הבורא.
לאחר מכן, באותם זמנים שמוקדשים לעבודת ה' – היצר הרע מפריע ליהודי לעבוד את בוראו על ידי שהוא מראה לו כמה הוא עייף, או שהוא מטריד אותו בדרכים אחרות: שיחת טלפון, פגישה דחופה, מחשבות זרות וכדו'.
אך עלינו להתגבר עליו ועל תחבולותיו, ולא להתייחס לדבריו המפתים של היצר. כל דקה מיומו של היהודי צריכה להיות מוקדשת לעבודת ה' יתברך במחשבה, בדיבור או במעשה. ובאופן זה, גם השעות שמוקדשות לענייני הפרנסה ולקיום הגוף – תהיינה קודש לה' ולתורתו.
