לפני מספר שנים, בהיותי בארצות הברית התארחתי בביתו של מר יצחק עבאדי הי"ו. באחד מימי השהות ביקשתי ממר עבאדי שיעשה עימי חסד וילווה אותי ברכבו למקום פלוני. באותו זמן בתו הקטנה הייתה עימו במכונית, ואשתו ששמעה על בקשתי ביקשה ממנו שקודם יחזיר את הילדה הביתה ואחר כך ייקח אותי לאותו מקום.
כיון שהיינו לחוצים בזמן, הסיע מר עבאדי את בתו עד פֶתח הבית, שם פָתח בפניה את דלת המכונית ואמר לה שתכנס ישר הביתה, אך הוא לא המתין ולראות כיצד היא נכנסת לתוך הבית פנימה.
כעבור זמן מה צלצלה אשתו ושאלה אותו היכן הילדה ומדוע עדיין לא הגיעה הביתה. מר עבאדי התפלא מאד והשיב לאשתו שהוא הביא את הילדה עד פתח הבית, ואם כן משונה מאד שעדיין לא הגיעה הביתה. אולם אשתו התעקשה שהילדה לא נכנסה הביתה כלל.
שעתיים תמימות חלפו ולא נראה כל זכר לילדה. כיון שכך, החל הפחד להתפשט בלבבות כולם, וגם אני חששתי שמא הילדה נפגעה בגללי.
לאחר שלוש שעות של מתח הילדה שבה הביתה!
אִמָהּ שראתה אותה נכנסת בפתח הבית בריאה ושלימה, מיהרה לקראתה וקראה: "איפה היית?"
והילדה השיבה: "אבא הביא אותי עד הבית, אבל אז פתאום עצרה לידי מכונית. הנהג תפס אותי חזק והכניס אותי לתוך המכונית שלו ואני לא יכולתי לעשות כלום! המון זמן הסתובבנו במכונית, עד שלבסוף הנהג החזיר אותי הביתה ואמר לי: 'לכי הביתה!'" כך סיפרה הילדה.
עד היום לא ברור מה בדיוק נעשה עם הילדה באותן שעות, והאם היה זה ניסיון חטיפה או שמא דבר אחר. איננו יודעים גם מיהו הנהג שלקח את הילדה ומה חפץ לעשות בה.
אולם ברור מעל לכל ספק ששלוחי מצוה אינם ניזוקים! בזכות שליחות המצוה שעשה מר יצחק עבאדי שהסיע אותי למחוז חפצי נשמרה בתו לבל תינזק מכל רע.
