באחת השבתות נערכה בישיבה בליאון סעודה שלישית לקהל משתתפים גדול. בזמן שהציבור נטל את ידיו לסעודה עמדתי מאחורי יהודי מסוים שזכיתי להחזירו בתשובה בביקורי באחד האיים הרחוקים מצרפת, ובשל חיבתי הגדולה ליהודי זה שעמד לפני פניתי אליו ושאלתי אותו: "הגד נא לי, כמה זמן ביום אתה קובע עיתים לתורה?"
"שעה אחת בכל יום" השיב לי היהודי.
"האם יש באפשרותך להוסיף שעה נוספת ללימודך היומי?" שאלתי, והאיש השיב: "כן", אבל ביקש לדעת: "מדוע הרב מבקש דווקא ממני להוסיף שעה, והרי אינני לבד כאן, מדוע הרב בחר דווקא בי?"
האמת היא שבעצמי לא ידעתי מהי הסיבה לכך, ולכן השבתי לו שאם מן השמים זימנו שאעמוד כעת דווקא מאחוריו, זוהי הוכחה וסימן לכך שהקב"ה מבקש דווקא ממנו שיוסיף שעות בעבודת ה'. היהודי שמע את דברי וקיבל אותם בשמחה.
שלושה ימים חלפו, והנה ניגש אלי יהודי זה כשהוא נרעש ונרגש וסיפר לי שהוא עורך שיפוצים בביתו במהלכם מערכת החשמל בבית עוברת גם כן שיפוצים. תוך כדי העבודה השאיר החשמלאי חוטי חשמל חשופים שטרם דאג לחברם, ובנו הקטן ששיחק במקום ניגש לחוטים עם מפתח ברזל!
מיד נוצר קצר חשמלי בכל הבית, ומעוצמת מתח החשמל שזרם בחוטים – המפתח שבו שיחק הקטן – נשבר לשניים ובניסים גלויים הילד לא התחשמל!
היהודי הניח את שברי המפתח לפני, והודה לי על שביקשתי ממנו לקבל על עצמו להוסיף שעה של לימוד תורה בכל יום, משום שהוא בטוח שבזכות לימוד התורה ניצל בנו הקטן, ולכן הוא מקבל על עצמו מעתה ואילך ללמוד תורה בכל יום במשך חצי יום!
יהודי זה זכה ונתעלה בלימוד התורה עוד ועוד עד שהיום הוא משמש כאחד מראשי הקהילה של מוסדותינו בליאון.
