אשתי תחי' רכשה באחת השנים רהיט מסוים אשר נזקקנו לו בביתנו. לאחר ששילמה על הרהיט, בעל החנות הגיש לה את נייר הקבלה כדי שתחתום עליו. אשתי ניגשה וחתמה על הקבלה: 'פינטו'.
כשראה בעל החנות את החתימה, הוא שאל אותה: "האם את קשורה לרבי דוד פינטו?"
"כן, אני רעייתו של רבי דוד" השיבה אשתי.
בעל החנות התרגש מאד וקרא: "אם כך אני קורע את הקבלה, כיון שאתם זכאים למחיר יותר טוב!"
לשמע דבריו הודתה לו אשתי אך התעניינה לדעת מאיזו סיבה אנו זכאים לכך, ובעל החנות סיפר:
"לפני כעשר שנים הגעתי אל בעלך הצדיק רבי דוד חנניה פינטו כדי לקבל ממנו ברכה לבעיה מסוימת שהייתה לי. כאשר הייתי לפניו שאל אותי הרב האם אני מניח תפילין והאם אני שומר את השבת. כיון שעניתי לרב שאיני מניח תפילין ואיני שומר שבת, שכנע אותי הרב לקיים את המצוות הללו, ומאז אני זוכה להניח תפילין מידי יום, ובכל שבוע מחדש אני שומר שבת. כך אני נוהג כבר עשר שנים, וחוץ מזה אני לומד תורה ומשתפר בעבודת ה' שלי".
אשתי התרגשה לשמוע את סיפורו האישי של בעל החנות ואמרה: "היה שווה לטרוח עד הנה ולוּ בכדי לשמוע את דבריך אלו. אני יודעת שבעלי הצדיק מזכה את הרבים, אך זכות גדולה היא לי לשמוע על כך מפי יהודי שזכה להתקדם בזכותו".
גם אני, כששמעתי מאשתי על המעשה – שמחתי שמחה רבה. שמחתי שדברי נפלו על אוזניים קשובות, נכנסו לנשמתו ובסייעתא דשמיא יהודי נוסף החל לקיים מצוות ולהתקרב לבורא.
שמחה נוספת הייתה לי, כיון שזיכוי הרבים – השפעתו רבה עד מאד, והוא חביב בעיני ה' עד שלא ניתן לשער את ערכו בעולם הזה. כל המצוות שיהודי מקיים בזכות חבירו, ואחריו גם בניו ובנותיו ובניהם אחריהם – קיומן עומד לזכותו וגם לזכות אותו חבר, והשכר הגדול על כך שמור ועומד לנו לעולם הבא.
