באחת השנים ביקשתי לערוך שיעור גדול בו היה בכוונתי להעביר לציבור המאזינים מסר רב חשיבות, על כן היה לי חשוב שישתתפו בשיעור מספר רב של אנשים. לצורך העניין הוחלט לערוך הגרלה נושאת פרסים בקרב משתתפי השיעור, מתוך תקווה שההגרלה תגרום ליהודים רבים לבוא לשמוע את דברי התורה, ומתוך שלא לשמה יבואו לשמה.
כפי שייחלתי, היה אולם הכינוס מלא עד אפס מקום. ברוך ה' זכיתי להעביר לציבור השומעים את המסר החשוב ונראה היה שהדברים התקבלו על לבם. בסיום הדרשה נערכה כמתוכנן הגרלה נושאת פרסים, אולם האנשים שעלו בגורל סירבו לקבל את זכייתם, על כן ערכנו סיבוב נוסף של הגרלות, אך גם הפעם סירבו הזוכים ליטול את זכייתם.
באותו זמן נודע לי שיהודי בעל השפעה מקנא בהצלחה הרבה שלנו לזכות את הרבים בסייעתא דשמיא, ועל כן הוא מפרסם בקרב הציבור שמועה לא נכונה שרבי דוד פינטו קונה אנשים בכסף.
הצטערתי מאד לשמוע את הדברים, כיון שידעתי בידיעה ברורה שאלה הם דברי הבל, המעוררים ריב ומדון, אך פעלתי בשיטת 'שב ואל תעשה עדיף' ולא הגבתי על הדברים.
כעבור זמן מה פגשתי את אחד מתלמידי שלא השתתף בשיעור שמסרתי ושאלתי אותו מדוע הוא לא הגיע לשיעור. התלמיד חזר באוזני על הדברים שאותו יהודי הפיץ ברבים, ואמר שכיון שאני קונה אנשים בכסף – הוא אינו מעוניין להיות חלק מהעניין! כעבור תקופה קצרה נודע לי שהתלמיד הסיר את הכיפה מראשו ופרק מעליו עול מלכות שמים.
כיון שכך פניתי ליהודי בעל ההשפעה שפרסם ברבים את השמועה הרעה אודותי ואמרתי לו: "ראה להיכן הובילו מעשיך, בגלל קנאה ולשון הרע גרמת ליהודי מעם ישראל לפרוק עול תורה ומצוות. בדיבוריך הרעים הסרת אותו מהדרך הישרה, ומה תענה לבורא עולם כשיתבע אותך על כך?"
צער רב הצטערתי על תלמידי שעזב את דרך התורה והמצוות, אך למדתי לקח גדול אודות האחריות העצומה המוטלת על כתפי מזכה הרבים. שכשם שבכוחו של יהודי מעם ישראל לזכות את הרבים, לגדלם ולקרבם לאביהם שבשמים, כן הדבר בבואו להכשילם ר"ל – שאז יצרו הרע משתמש בכוח מעמדו הרם ובכוח ההשפעה שיש לו על הציבור, והוא עלול לגרום לרבים לסור מן הדרך.
