לא פעם אני נפגש ביהודים שמקיימים במעשיהם את הנאמר: 'טובל ושרץ בידו' כלומר, מקיימים מצוות ובו בזמן עוברים על איסורי תורה.
במהלך השנים הכרתי יהודי שהוא ובני משפחתו נהגו בחוסר צניעות, הוא גם הלך בגילוי ראש ולא כיסה את ראשו בכיפה ובשבת הקדושה נסע עם בני המשפחה להתרחץ בים, ר"ל.
אך למרות כל חטאיו החמורים יהודי זה כיהן כשליח ציבור בבית הכנסת ואף דרש בשבת בפני המתפללים, וחמור מזאת – רבים פנו אליו לשאול שאלות הלכתיות בענייני איסור והיתר, והוא פסק להם.
כשהבחנתי בדבר הזדעזעתי מאד וכדי למנוע רבים מעוון ניגשתי ליהודי והוכחתי אותו: "הרי ידוע לך שאתה חוטא בכך שאינך מכסה את ראשך בכיפה. הסבר לי בבקשה כיצד ייתכן שלמרות שאתה נוהג שלא על פי דרכי התורה – אינך מהסס להיות שליח הציבור בבית הכנסת, לדרוש ברבים ואף לענות על שאלות בהלכה. איך לדעתך מסתדרים הניגודים במעשיך?"
"יאמר לי כבוד הרב" השיב היהודי בשאלה, "מה הקשר בין שני הדברים ומדוע הם מנוגדים זה לזה? מה הבעיה בכך שאני הולך בגילוי ראש ובאותו הזמן מכהן כשליח ציבור?"
ואני השבתי: "אם הינך עובר על איסורים כה רבים ואין בך יראת שמים כלל, כיצד יכול אתה לשמש כשליח ציבור לפני הקב"ה ולדרוש ברבים בענייני הלכה? ויותר מכך – כאשר אנשים רבים רואים אותך הולך בגילוי ראש הם אומרים לעצמם: 'אם שליח הציבור נוהג כך – ודאי גם לנו מותר ללכת בגילוי ראש', ולמרות שהם שומעים מהרבנים שהדבר אסור הם חושבים שהוא מותר, בגלל שגם אתה הולך באופן זה".
כך ניסיתי להוכיח את היהודי כמה וכמה פעמים, אולם נראה היה שהתוכחות שלי לא הועילו. היהודי הביט בי, השפיל את עיניו והלך. חשבתי שאולי יום יבוא ולבו יתהפך עליו לטובה, אולם לדאבוני שמעתי שלמרות שהוא יודע שהוא חוטא – מעשיו לא השתנו והוא ולא חזר בתשובה על עוונותיו.
כל זאת בגלל כוחו הנורא של היצר הרע, שמסוגל להכניע יהודי בעל סמכות המבקש לשמש כרב בישראל, ומביא אותו לחטוא ולהיות תחת שליטתו הבלעדית.
