מורי ורבי הרה"צ רבי בנימין זאב קופמאן שליט"א, שמפיו למדתי תורה בימי נעורי בישיבה בסונדרלנד שבאנגליה, הגיע באחת השנים לבקר בביתי בליאון שבצרפת. בזמן שביקר בביתי סיפר הרב קופמאן שהוא הגיע לליאון רק לזמן קצר כדי לקבל ממני חיזוק בעבודת ה'.
לשמע דברים אלו נבהלתי מאד. איך ייתכן שמורי ורבי הצדיק אשר הקים מוסדות של תורה והעמיד תלמידים הרבה, בא לקבל חיזוק בעבודת ה' ממני, תלמידו הקטן והפשוט?
הרב קופמאן שליט"א השיב לשאלתי: "כאשר אני רואה את תלמידיי ממשיכים להפיץ את התורה הקדושה ולקרב אנשים רחוקים לעבודת ה', הדבר נותן לי חיזוק גדול".
ולאחר מכן הוסיף והיקשה: "מדוע הקב"ה נתן בידי עם ישראל, בני בשר ודם, את התורה הקדושה הכוללת הלכות רבות, איסורים רבים וגדרים? מדוע העניק לנו את התורה המעמידה אותנו בפני ניסיונות כה רבים? וכיצד דורש מאיתנו הקב"ה לקיים את כל דברי התורה כולה?" כך שאל מורי ורבי, ומיד השיב:
"אלא, כשם שכלי שיש לו 'בית קיבול', כלומר כלי שיש מקום להכניס לתוכו דברים, הרי כל מה שייכנס לתוכו לא יישפך החוצה, ועוד ניתן יהיה להעביר ממנו לכלים אחרים – כך הוא האדם המשמש 'בית קיבול' לדברי התורה, אם האדם חפץ בתורה ועמל בה, הוא קונה לעצמו את דברי התורה והם נשארים בקרבו ומסייעים לו לקיים את כל ציוויי התורה המרובים.
ולאחר שהאדם ממלא עצמו בתורה ובמצוות והוא מקיים את ציוויי התורה בדקדוק רב – אז יש בכוחו להשקות מתורתו גם לאחרים.
זהו עניין 'קירוב רחוקים' – שהאדם ייתן לאחרים מהתורה שהוא יגע בה לעצמו, וישפיע בצדקותו גם על הזולת שיתקרבו לבורא יתברך ולתורתו. ואז נפתרת התמיהה על כך שהקב"ה נתן לנו את התורה שקשה לקיימה, כיון שעם רצון אמיתי והשתדלות מצד האדם – התורה קיימת בו ושופעת ממנו ובאפשרותו לחלוק ממנה גם לאחרים".
