בהיותי נער צעיר לימים נשלחתי לישיבות בצרפת ובאנגליה. בשל הריחוק מהבית לא פגשתי בבני המשפחה שלי במשך שבע שנים תמימות!
כאשר תמו שבע השנים חזרתי הביתה לביתי שבמרוקו, כדי לפגוש שוב את בני המשפחה שלא ראיתי אותם זמן רב כל כך והתגעגעתי אליהם מאד.
לאחר תקופה בה שהיתי בקרב בני המשפחה כשאני מוקף בחום ובאהבה, חזרתי ללמוד בישיבה הקדושה. אולם החזרה לישיבה הייתה קשה לי מאד, כיון שכשהייתי בבית הורי במרוקו התרגלתי בקלות לחיים הקלים והמפנקים שיש בבית ואין בישיבה. וכך קרה שלאחר ימים בודדים בישיבה התגעגעתי שוב לביתי ורציתי לעזוב את הישיבה ולחזור הביתה.
באותם רגעים קשים ומלאי געגועים, מורי ורבי הצדיק רבי חיים שמואל לופיאן זצוק"ל תמך בי, דיבר על לבי ושידל אותי להישאר בישיבה, ועל כך אני מודה לו כל ימי. באותו הזמן גם החלו לעסוק בישיבה בסוגיה אשר עוררה בי עניין רב ומשכה אותי חזרה אל תוככי בית המדרש.
יודע אני שאם לא היה לי אז את תמיכתו וחיזוקו של מורי ורבי וכן את סוגיית הגמרא אליה נקשרתי כל כך – מי יודע היכן הייתי מצוי היום ומה היו מעשי, ועל כך אני מכיר טובה לריבונו של עולם, שברגעיי הקשים שלח לי את שליחיו הטובים ושמר אותי באוהלה של תורה.
