הרב מוסר שיעור לכולל אורות חיים ומשה באשדוד מהקבר של רחפ הגדול במרוקו
הגברת ז'ורז'ט אלקיים תחי', קרובת משפחתי, סיפרה לי על משפחת בן מוחה מהעיר ניו יורק שבארצות הברית, שבאחת הפעמים בהן ביקרו בארץ הקודש – שהו בבית מלון בעיר חיפה. במהלך שהותם במלון הבחינה לפתע האישה שהמצלמה היקרה שלה וכן זוג נעליים מיוחדות שהיו לה – נעלמו כלא היו. לאחר חיפושים רבים בהם לא נמצאו האבידות – פנתה האישה להנהלת המלון והתלוננה על הגניבה.
מנהל המלון ששמע את תלונתה, עלה בעצמו לחפש בחדר אחר החפצים האבודים, אך גם הוא לא מצא דבר, לפיכך הציע לגברת בן מוחה פיצוי כספי על גניבת חפציה וביקש שלא תפרסם את הדבר כדי שלא לגרום נזק לשמו הטוב של בית המלון.
כשהסתיים ביקורם בארץ הקודש – שבו בני הזוג לביתם שבניו יורק, ולאחר מנוחה קלה ארזו שוב את המזוודות שלהם ונסעו ביחד עם בתם להילולת הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א במרוקו, במטרה להתפלל לקב"ה שבתם תזכה למצוא זווג הגון במהרה, בזכות הצדיק זיע"א הטמון במקום. בנוסף, הם ביקשו מהקב"ה רמז כלשהו לכך שתפילתם התקבלה בשמים.
בית המלון במרוקו בו התאכסנה משפחת בן מוחה נמצא לא רחוק מקברו של הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א, ומיד כשנכנסו בני הזוג לחדרם שבבית המלון הם נתקפו בהלם. זוג הנעליים והמצלמה שאבדו להם בארץ הקודש – היו מונחים בשלווה בפתח החדר!
נדהמים מהמציאה הבינו בני הזוג שזכות הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א היא שעמדה להם למצוא את אבידותיהם באופן פלאי כל כך.
דבר הנס התפרסם במהירות רבה בקרב כל באי ההילולא, ובעת שסיפרו לי על הנס הזה עמד לצידי בחור בשם מיכאל מ. הי"ו. בחור זה למד בישיבת פונוביז' בבני ברק, וזכה לשמש בקודש במשך תקופה אצל רשכבה"ג מרן הרב שך זצוק"ל. כשמיכאל שמע כמוני את הסיפור – הוא לא הסתיר את צחוקו מהסיפור, והטיל ספק רב בנכונות הדברים, ואמר: "איך יתכן שהאישה איבדה את הנעליים והמצלמה בישראל ומצאה אותן במרוקו?" ולא הסכים להאמין לסיפור כלל.
חבריו שהיו עימו אמרו לו שאין זה נעים כלל שהם – שלא למדו בישיבות קדושות – מאמינים לסיפור, ואילו הוא – שחונך על ברכי התורה והאמונה מאז שנולד – מתקשה להאמין לדברים. אך מיכאל עמד על שלו וסרב להאמין לדברים.
לפיכך פניתי אל הבחור, הוכחתי אותו על הספקות שלו וגערתי בו על דיבוריו חסרי האמונה, עד שלבסוף הוא ביקש את סליחתי ואת סליחת הצדיק זיע"א.
בשבת בבוקר בזמן תפילת השחרית, נשמעו לפתע צעקות רמות מכיוונו של מיכאל מ. הי"ו. כשמיהרנו לכיוונו ראינו אותו רועד כולו ופניו חיוורות. כשנרגע מעט הוא אמר שמן השמים הוכיחו לו שאין לזלזל בכוחם ובזכותם של הצדיקים! וכך סיפר לכל הציבור שהיה במקום:
"לפני שלוש שנים איבדתי בארץ ישראל סידור תפילה שהיה יקר ללבי מאד, צער רב ועוגמת נפש נגרמו לי מאובדן הסידור, והיה לי קשה להשלים עם כך שלא אמצא אותו לעולם. כעת, כשסיימתי את תפילת שמונה עשרה הבחנתי לפתע על השולחן בסידור שכריכתו החיצונית מוכרת לי מאד, ובלבי חשבתי: 'כזה סידור היה לי, והלך לאיבוד'.
לשם סקרנות פתחתי את הסידור, והנה מה אני רואה? את שמי הרשום בכתב יד בתוך הסידור, בדיוק כפי שנרשם בסידור שאבד לי!
זוהי הפעם הראשונה שאני מבקר במרוקו, מעולם לא השתתפתי בהילולת הצדיק ואיני מכיר כאן איש, ואין כל דרך הגיונית לכך שהסידור שלי יגיע לכאן מארץ ישראל!"
כשנכנסה הגב' אלקיים לארמון, היא הבחינה לפתע בצעיפים ובנרות שהניחה לא מזמן על ציון הצדיק במוגאדור! ונראה היה כאילו הם מחכים ומצפים לה שתבוא ותיקח אותם מן הארמון.
כאשר שמעתי את דבריו וראיתי שהוא אינו מאמין לסיפור – חששתי שמא חוסר האמונה שלו יגרום לקרירות באמונה בלב האנשים שטרחו ובאו להשתטח ולהתפלל על קברו של הצדיק, והרי כל מטרתם של הפוקדים את קברי הצדיקים ביום ההילולא היא להתחזק באמונה בכוחם של הצדיקים שעבדו את הקב"ה בלב שלם, וידוע הדבר ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
ותוך כדי דבריו הרים מיכאל את סידורו האבוד אל על והראה לכל הנוכחים במקום את ההשגחה הפלאית שנעשתה עימו כדי ללמד אותו על כוחם העצום של הצדיקים בשינוי הטבע.
אך בזאת לא תם הסיפור. מן השמים סובבו לי לשמוע על מקרה נוסף, דומה למקרה זה בהתרחשות שלו, שארע גם הוא ביום ההילולא:
הגברת אלקיים תחי', קרובת משפחתי, קנתה במרוקו שלושה צעיפים ומספר נרות והניחה אותם על קבר הצדיק. למרבה הפלא, לאחר שהניחה את הצעיפים והנרות – היא הבחינה לפתע שהם נעלמו ממקומם.
דבר זה היה משונה מאד בעיניה, משום שעד עתה איש לא העז לגנוב צעיפים ונרות שהונחו על הציון הקדוש והם תמיד נותרו על מקומם כפי שהיו בשעה שהניחו אותם, על כן הגב' אלקיים מיהרה לחפש אחריהם באזור הקבר. אך הנרות והצעיפים נעלמו כלא היו ולא נותר מהם כל זכר.
הגברת אלקיים במקצועה עומדת בקשרי מסחר עם ארמון המלוכה בעיר ראבאט שבמרוקו ומספקת להם שירותים שונים. באותה תקופה, כשהגיעה לארמון המלוכה לצורך עסקה מסוימת, הזמינו אותה השומרים להיכנס פנימה לאחד החדרים שבתוך הארמון, למרות שעד אותו יום מעולם לא נהגו להכניס אותה פנימה.
והרי זהו פלא גדול: איך הגיעו החפצים לארמון המלוכה?
אלא מן השמים סובבו שניווכח בשלושה מקרים אלו של אבידות, הזהים באופן מפליא בפתרונם – כדי שניקח לקח ומוסר ונתחזק באמונת החכמים זיע"א שבכוח זכויותיהם המרובות הם מסוגלים לשנות את הטבע.
