הַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים י, יט)
בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח (איוב לא, לב)
אמר רבי שמעון בן לקיש: חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני, למה. שכל אותן אוכלוסין אלולי שראו הקולות והלפידים וברקים וההרים רועשים וקול שופרות לא קבלו עליהם מלכות שמים, וזה לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים עצמו להקב"ה וקבל עליו עול מלכות שמים יש חביב מזה. (מדרש תנחומא פרשת לך לך סימן ו)
אברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקב"ה ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה והכניס רבים תחת כנפי השכינה ולימדם והורם וציווה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה' כמו שכתוב בתורה (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו'.
לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה - תלמידו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם כולם. והוא החזיר אותם למוטב כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלימודו כך החזיר כל העתידים להתגייר בצוואתו שציווה את בניו ואת בני ביתו אחריו.
נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר.
ואל יהא יחוסך קל בעיניך! אם אנו מתיחסים לאברהם יצחק ויעקב אתה מתיחס למי שאמר והיה העולם. (תשובות הרמב"ם סימן רצג – בתשובתו לעובדיה הגר הנורמנדי שבא בברית ישראל בשנת ד"א תתס"ב. יצויין כי הרמב"ם פונה אליו שם בכינוי "מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין"
דע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא. על האב ועל האם נצטוינו בכבוד ומורא, ועל הנביאים לשמוע להם ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו, ועל הגרים צוונו באהבה רבה המסורה ללב - ואהבתם את הגר וגו' כמו שצוונו לאהוב את שמו ואהבת את ה' אלהיך. והקב"ה בכבודו אוהב גר, שנא' ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה... אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה, והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים, והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם - זה מוסיף וזה גורע, זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברים אשר לא כן. זה הורס יסודות, וזה מדבר תהפוכות. והכיר הכל ורדף אחר ה' ועבר בדרך הקודש, ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו רבן של כל הנביאים ע"ה וחפץ במצוותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב. (שו"ת הרמב"ם בתשובה לעובדיה הגר סימן תמח)
יש מפרשים דקשין גרים לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב''ה עליהם בכ''ד מקומות שלא להונות אותם ואי אפשר שלא יצערום.
ויש מפרשים לפי שעל ידי הגרים ישראל בגלות כדאמר (פסחים פז, ב) מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתווספו עליהם גרים.
ורבי אברהם הגר פירש לפי שהגרין בקיאין במצוות ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת, דמתוך כן הקדוש ברוך הוא מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו. (תוספות קדושין ע, ב)
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. דרשו רבותינו (מדרש תהילים א), שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב. ואמר "קהילת יעקב" לרמז שיקהילו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו, הם הגרים הנלווים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב, ונקראו כולם קהילתו. (רמב"ן דברים לג, ד)
בל"ו מקומות הזהירה תורה על אהבתו ושלא להונותם בין אונאת ממון בין אונאת דברים. וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר מאהבתן של ישראל.
משל לשני בני אדם אחד אוהב את המלך והאחד המלך אוהבו, מי גדול, אותו שהמלך אוהבו. נמצא ישראל אוהבים הקב"ה והקב"ה אוהב את הגר שנאמר "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". על כן מצוה עלינו לאהוב את מי שהמלך אוהב אותם לפיכך כתיב ואהבתם את הגר. (ספר חסידים סימן קטז)
