ארע עימי ונזקקתי לעזרתם של שני בחורים מישיבתנו הקדושה בליאון שבצרפת. באותה העת ישבו השניים בבית המדרש ועסקו בלימוד התורה הקדושה. כשנכנסתי אל תוך בית המדרש כדי לקרוא להם וראיתי אותם שקועים בתורה – התחרטתי על רצוני להפסיק אותם מלימוד התורה, אולם מצד שני הייתי זקוק להם מאד והיה לי קשה להחליט האם להפסיקם מלימוד התורה או שמא אניח להם ללמוד ללא כל הפרעה.
לבסוף החלטתי שלא להפריע להם בלימודם, ודחיתי את בקשת הסיוע עד לאחר שהבחורים יסיימו ללמוד.
כחיזוק משמים להחלטתי, עלו בזכרוני דברי הרמב"ם בהלכות 'בית הבחירה' (א, יב): "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין..."
כלומר, בעזרת ה' יתברך כאשר יחל עם ישראל בבניית בית המקדש, למרות חובת כל העם כולו ליטול חלק ולסייע במלאכה – אין להפסיק את לימוד התורה של תינוקות של בית רבן לצורך בניית המקדש.
ולכאורה הדבר תמוה. עם ישראל מייחל ומצפה שנים כה רבות לבניית בית המקדש, מקום השראת השכינה, ועל פי ההיגיון מרגע שתינתן הרשות לבנות את בית המקדש – יש להפסיק מלימוד התורה כל אדם שיכול לסייע במלאכת הבנייה. ומדוע אם כן נפסק להלכה שאין להפסיק את ילדי ישראל הטהורים מעיסוקם בדברי התורה?
ותשובת הדבר נמצאת בדברי הגמרא: "אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן... אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא"(שבת קיט, ב).
לימוד התורה של ילדי ישראל אהוב ומקובל עד מאד לפני הקב"ה, כיון שלא חטאו, ולכן אין בינם לבין הבורא כל מחיצה מפרידה ומבדילה. מסיבה זו גם בכוח תפילתם לבקוע שערי שמים, ואפילו שערים נעולים ביותר, שכן הבל פיהם זך וטהור ורצוי לפני הבורא יתברך שמו.
לפיכך לא ניתן לבטל את תינוקות אלו של בית רבן מלימודם, שכן העולם מתקיים ועומד מכוח הבל פיהם הטהור כשעוסקים בתורה הקדושה.
