בתקופה בה התקיים משחק הכדורגל העולמי בו התמודדה אף הנבחרת הצרפתית, פנה אלי יהודי ושאל אותי האם מותר לו לצפות בטלוויזיה ולראות את מהלך המשחק.
"איזו מדינה היית רוצה שתנצח במשחק?" שאלתי את היהודי.
והאיש השיב: "כמובן שצרפת! היא ורק היא ראויה לזכות בגביע העולמי!"
"ומה תהיה התגובה שלך בכל פעם שהנבחרת הצרפתית תצליח להבקיע את השער?" המשכתי ושאלתי. היהודי חשב, ואני השבתי במקומו: "אני יכול לדמיין לעצמי איך אתה יושב במהלך המשחק מול המסך הטמא, המכונה 'טלוויזיה', כשכל גופך מתוח. אגלי זיעה נוזלים על פניך, כולך מלא חיל ורעדה ושפתותיך לוחשות תפילה שהאומה הצרפתית לא תפסיד במשחק".
לשמע התיאור שלי חייך היהודי. ואני המשכתי: "וכאשר יצליחו השחקנים הצרפתיים להבקיע את השער – קל לדמיין אותך קופץ מן הכסא, מריע בשמחה וצועק: 'שער! שער! שער!!!'
האם צודק אני? או שמא טעיתי בתיאורי?" שאלתי.
חיוכו של היהודי התרחב והוא אמר: "צודק מאד. כך בדיוק יהיה הדבר".
על כן הוספתי ואמרתי: "מובן שאם תזכה צרפת בגביע העולמי – אזי שמחתך תהיה כפולה ומכופלת פי כמה וכמה". והיהודי אמר: "הלוואי! באמת כך הדבר. לשמחתי ולאושרי לא יהא גבול אם צרפת תזכה בגביע העולמי".
לפיכך קרבתי פניי אליו וייעצתי לו: "שמע נא ידידי לעצתי. אם אוהב אתה את הקב"ה – הישמר לך מאד והתרחק ממסך הטלוויזיה! כיון שהקב"ה מדקדק עם אוהביו כחוט השערה, ואם יראה את שמחתך העצומה עם הנבחרת הצרפתית, לעומת שמחתך המועטת בו ובתורתו – יבוא לתבוע אותך על כך שלא שמחת באותה עוצמה בעת לימוד התורה.
בנוסף יתבע אותך הקב"ה על השעות הארוכות בהן תשב מול מסך הטלוויזיה ותצפה במשחק, מתוך ביטול תורה עצום!
על כן, המעשה הטוב והראוי ביותר עבורך יהיה שתקדיש את זמן הצפייה בטלוויזיה לעיסוק בתורה הקדושה מתוך שמחה וטוב לבב".
