מידי חודש מתקיימת בצרפת דרשה גדולה אשר משתתפים בה אלפי יהודים מכל רחבי המדינה.
באחד הזמנים בהם נועדה הדרשה להתקיים, נערכו שביתות קשות במגזר הציבורי בצרפת, ובתוכן שבתה גם התחבורה הציבורית. על כן חששתי שמא רבים מהיהודים לא יוכלו להגיע לדרשה, וכבר חשבתי לדחותה לזמן אחר.
אולם בני, רבי משה שליט"א יעץ לי שלא לבטל את השיעור, בטענה שגם אם רבים לא יצליחו להגיע למקום הדרשה בשל מחסור בתחבורה הציבורית – חבל על מיעוט היהודים שכן יש באפשרותם להגיע למקום הדרשה ברכבם הפרטי או ברגל, ואם יבוטל השיעור – תמנע מהם שמיעת דברי אלוקים חיים.
טענתו של בני התקבלה על לבי, וכפי שיעץ לי – השארתי את תאריך הדרשה ללא שינוי.
כאשר נכנסתי לאולם הדרשה בשעה היעודה שמח לבי בקרבי. למרות שהתחבורה הציבורית הייתה בשביתה, הגיע ציבור האנשים באלפיו והאולם היה מלא מפה לפה. יהודים רבים סיפרו שצעדו ברגל במשך שעה, שעתיים ואף יותר, במסירות נפש עצומה – כל זאת כדי לזכות לשמוע את דברי התורה!
כשראיתי את האולם המלא הרגשתי שיד ה' בדבר, כדי ללמד אותי שכאשר אדם דואג לתורה ותובע את עלבונה, הקב"ה פועל את פועלו ודואג לסדר את העניינים על הצד הטוב ביותר.
סיפר לי הרב אלחדד שליט"א, שהשתתף בכינוס הגדול, שכאשר נכנס לאולם לפני מועד ההרצאה – היו באולם שמונה אנשים בלבד. אולם לפתע פתאום החל זרם אנשים להגיע, וכעבור מחצית השעה היה האולם כולו מלא עד אפס מקום.
כל זאת בזכות ההשתדלות שנעשתה לעשות את רצון ה' יתברך בתמימות ובאמונה, וללא חשבונות אישיים.
כל כוונותיי בתכנון השיעור היו לשם שמים בלבד, כדי להרבות את דבר ה' בעולם. וכשראה הקב"ה את דאגתי לבל יפסידו רבים את השיעור, ואת השתדלותי לבל יפסידו גם המעטים את דברי התורה, השלים את משאלתי, ולמרות שביתת התחבורה הציבורית דאג הקב"ה שלא ייגרם ביטול תורה של ההמונים, וסייע בידם להגיע למקום הדרשה.
