בהיותי בקיץ בהרים באירופה, נגלה לעיניי נוף מדהים ובו הרים גבוהים העטופים בשלג לרוב כשתחתיהם שטחים רבים המכוסים בדשא ירוק ורענן וממלאים את כל המרחב. אגמי מים רבים היו פזורים בתחתית ההרים והטבע כולו היה נראה מרשים ויפה לאין שיעור. באותה שעה חשתי במוחש את הדרת כבוד ה' בבריאה, וכל עצמותי קראו: "מה רבו מעשיך ה'" (תהילים קד, כד).
כך, בעודי עומד למול רכסי ההרים העצומים והנוף עוצר הנשימה המוכיח לעין כל ובמיוחד לכל אותם אנשים שמתכחשים למציאות ה' – שהקב"ה ברא את העולם ומנהל אותו בחסדו בכל רגע ורגע, ניגש אלי יהודי חשוב ואמר לי ששמע בשם אחד מאדמו"רי בעלזא שהקב"ה מביא את האוויר הצח להרים באירופה ולכל העולם כולו מירושלים עיר הקודש.
לשמע דבריו נתעוררתי לחשוב – מדוע ברא הקב"ה את כל הנוף העצום הזה דווקא מחוץ לארץ ישראל ולא בתוכה? ומדוע הוא מביא את האוויר הנפלא שקיים בהרי אירופה דווקא מירושלים עיר הקודש?
והשבתי לעצמי שהקב"ה עשה כל זאת כי ידע שבניו יִיגְלו במהלך הדורות הרחק מארץ הקודש, וכדי לחזק את אמונתם בו הוא דאג להם לבריאה נפלאה המוכיחה על הימצאותו בכל מקום בעולם. וכיון שהכיר וידע שבני ישראל יזדקקו לצורך בריאותם לשאוף אויר צח – לפיכך הביא לכל העולם כולו מאווירה המחכים של ירושלים עיר הקודש. ובאופן זה – גם בגולה יוכל עם ישראל להגיע לאמונה בה' יתברך, ולהחכים ולהתבשם מקדושתה של ארץ ישראל.
