יָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף (שמות א, ח)
והלא עד היום הזה מצרים יודעין חסדו של יוסף. אלא שהיה יודע ולא השגיח עליו, וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו של הקב"ה, שאמר לא ידעתי את ה'. הא למדת שכפיית הטובה הוקשה לכפירה בעיקר. וכן הקב"ה אומר להן לישראל... הזהרו שלא תכפו טובה, שכפוי טובה אינו יכול לקבל מלכות שמים. (משנת רבי אליעזר פרשה ז)
בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא. (בבא קמא צב, ב)
[הסבר: בור ששתית ממנו מים בעת צמאונך, אל תזרוק בו רֶגֶב – פיסת עפר, שתלכלך את מימיו].
כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו. (רש"י)
אזהרה לאדם שלא יהא מזיק לחברו שנהנה ממנו. (שיטה מקובצת בשם גאון)
משל לאחד שרגם אוהבו של מלך. אמר המלך - התיזו את ראשו, כי למחר יעשה לי כך. לכך כתיב עליו המקרא הזה - אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר, לא ידעתי את ה'. (שמות רבה פרשת שמות א)
כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם. (ויקרא רבה אמור פרשה כז סימן יב)
וישלח אותם משה - הקב"ה אמר למשה נקום בעצמך [את נקמת המדיינים] והוא שולח לאחרים? אלא על ידי שנתגדל במדין, אמר, אינו בדין שאני מצר למי שעשו לי טובה. המשל אומר - באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן. (ילקוט שמעוני מטות רמז תשפה)
סיפר רבנו ז"ל [הר"י מיגש] על רבו הרי"ף ז"ל שחלה ונכנס אצל אדם אחר במרחץ שהיה לו בביתו ונתהנה מהמרחץ הנזכר, אחר כך זימן אותו שישב אצלו עד שיבריא וכיבד אותו הרבה ועשה עמו טובה והבריא. בהמשך הזמן על האיש ההוא מטה ידו וירד מנכסיו ונשבר בערבונות וזולתם ונתחייב לתת ממון לבעלי חובות וירד עד שהוצרך למכור המרחץ הנזכר ולשום אותו לבעלי חובותיו. ואמר רבנו יצחק ז"ל [הרי"ף] לא אדון ולא אורה במרחץ הזה לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתייחד בו לפי שנתהניתי ממנו.
ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה כל שכן וקל וחומר בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהיה זה שנוי לעשותו והעושהו יוצא משורת המוסר ודרך ארץ. (שיטה מקובצת בבא קמא צב, ב)
הכרת טובה לאדם ולקב"ה - שורש אחד להם, ואם נפגמה המידה של הכרת הטוב לחברו, לא יכיר גם חסדיו של הקב"ה, ולבסוף לעולם הבא יחסרו לו הכלים - מידת הכרת הטוב - לדבקות בקב"ה. ולא עוד, אלא כל עצם כוח הצמיחה של עולם הבא מתפתח מתוך גרעין של מידת הכרת הטוב (מכתב מאליהו ג' 101)
