מעשה אבות סימן לבנים
מעשה היה בכ"ק אבי הצדיק זיע"א אשר יצא פעם בדרכו ממרוקו לארץ ישראל. לפתע הבחין אבא שהמזוודה שלו, שבתוכה היו כספו ודרכונו – איננה עימו, והדבר גרם לו עגמת נפש גדולה.
מיד פנה אבא לקב"ה וביקש ממנו שבזכות אביו הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א, ישמור על המזוודה שלא יקרה לה מאומה, ואיש לא יגע בה.
תפילתו אכן התקבלה. אבא שב על עקבותיו ומצא את מזוודתו מונחת בשלווה בדיוק במקום בו השאיר אותה, מבלי שאף אחד יגע בה לרעה.
חלפו שנים, ובאחד הימים נסעתי ברכבת לפריז. בעת רדתי מן הרכבת היתה מהומה רבה, אנשים רבים ביקשו לעלות לרכבת ודחפו זה את זה. ואני, שביקשתי לרדת מהקרון – נדרשתי להתאמץ ולפנות לעצמי את דרכי החוצה, בתוך כך הסחתי דעתי מהמזוודה שנשאתי עימי שבתוכה היו דברי תורה רבים שכתבתי, וכן כסף, דרכונים ומסמכים שהייתי זקוק להם להמשך דרכי.
כעבור זמן מה שמתי לבי לכך שהמזוודה איננה איתי וצער גדול פשט בי. הצטערתי על חסרון כתבי היד של דברי התורה עליהם עמלתי כה רבות ואשר היו בתוך המזוודה האבודה, שכן הרכוש הרוחני שאני צובר בעולם הזה עתיד ללוותני לסוף ימי ולשמש לי כמליץ יושר בעולם הבא, ולעומת זאת אובדן הכסף והדרכונים בכוחו לגרום לי לחוסר נוחות רק בעולם הזה.
כמעשהו של אבא פניתי לקב"ה, וביקשתי ממנו שבזכות אבותי הקדושים זיע"א אמצא את המזוודה. לאחר מכן חזרתי למקום שחשבתי שבו השארתי את המזוודה, וברוך ה', משמים שמרו עליה והיא המתינה לי בסבלנות שאבוא לקחתה, מבלי שאיש נגע בה לרעה.
מלווי שהיו עימי ואשר שמעו ממני על אובדן המזוודה – התייאשו ממנה מיד ואמרו כי אין כל סיכוי שאמצא אותה. וכשהבחינו בי ובמזוודה שבידי חשבו שעיניהם מטעות אותם, כי מציאת המזוודה בתוך כל ההמון הרועש הרי היא בגדר נס עצום.
מציאה זו הייתה לפלא גדול גם בעיני. הרי תחנת הרכבת היא מקום הומה אדם שאלפי אנשים חולפים בו מדי שעה, ואיך אם כן ניתן למצוא מזוודה אבודה בתוך כל הבלגן השורר במקום? בנוסף, כיצד ייתכן הדבר שאיש מהעוברים ושבים לא שם לבו למזוודה המונחת ללא דורש?
אלא ברצות ה', בניגוד גמור לדרך הטבע, נתקיים במקום מאמר הפסוק "עיניים להם ולא יראו", וכך בסייעתא דשמיא יכולתי ליטול את מזוודתי היקרה עימי ולהמשיך בדרכי.
