רפאל עמר הי"ו, תלמידי, סיפר מעשה מדהים. ואני למדתי ממעשה זה עד היכן מגעת האמונה בחכמים.
וכך סיפר:
"באחד הימים נסעתי למרוקו עם שותפי, טייס בחיל האוויר הישראלי, אשר זמן מה לפני כן החל להתקרב ליהדות. כיון שהיינו במרוקו הצעתי לחברי ללכת להשתטח על קברו של הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א. חברי הסכים ואנו נסענו לבית העלמין באסווירא.
שומר בית העלמין, הובילנו אל הקבר ונתן בידינו ספרי תהילים. באותה שעה הבחין שותפי הטייס כי בידי השומר מצויה פיסת נייר, לפיכך פנה הטייס בשפה האנגלית לשומר ושאל אותו מה יש לו ביד. לשאלתו, השיב השומר: "בידי מצויה תמונתו של הצדיק רבי חיים פינטו, אותה קיבלתי פעם מנכדו של הצדיק".
כששמע זאת הטייס הוא פנה אלי בלשון הקודש, כדי שהשומר הערבי לא יבין, ואמר לי: "בא ננסה לקנות מהשומר את התמונה. נציע לו סכום כסף גדול, אולי ירצה למכור לנו אותה".
וכך עשינו. הטייס הציע לשומר סכום כסף תמורת התמונה, אך השומר לא הסכים למכור אותה בשום אופן.
לפיכך העלה הטייס את הסכום לתשלום עבור התמונה, אולם הדבר לא שכנע את השומר והוא לא הסכים להיפרד מן התמונה שבידו. ולמרות שהטייס העלה עוד ועוד את המחיר המוצע – השומר לא התרצה וסירב למכור את התמונה. לבסוף הציע הטייס עבור התמונה ארבעת אלפים דולר! סכום שניתן היה באותה העת לרכוש באמצעותו בית במרוקו – אך למרות זאת סירב השומר להצעה.
פנה אלי שותפי הטייס ואמר לי: 'ראה כמה אמונה בצדיק יש לו לשומר זה, אמונה שוודאי נטבעה בו עמוק. הנה, למרות שהתמונה שבידו ישנה וקרועה –אין הוא מסכים לוותר עליה'". עד כאן היה סיפורו המופלא של תלמידי.
אין כל ספק שאמונה תמימה זו בצדיק – נטבעה בשומר כיון שראה ניסים ונפלאות בזכות הצדיק, ובשבילו – תמונה זו היא כל חייו.
ויש לנו ללמוד מאמונתו של השומר, שאם הוא, שאינו יהודי, הגיע לאמונה חזקה כל כך בצדיק – עד כדי כך שוויתר על סכום כסף גדול מאד ובלבד שתמונת הצדיק תישאר בידו – על אחת כמה וכמה עלינו להאמין בצדיקים ובזכויותיהם באמונה שלמה ומוחלטת.
