באחת השנים בא לפני יהודי מברזיל וביקש להתייעץ בנושאים שונים. השתדלתי לייעץ לו עצות טובות ואמרתי לו שיקפיד לפעול כפי שיעצתי לו, מבלי לסור מדברי כלל.
מספר ימים לאחר מכן התקשר אלי היהודי וביקש לשתף אותי בנס הגדול שארע עימו.
הוא סיפר שלאחר שהתייעץ עימי פנה לשוב לביתו במונית, ביחד עם אחיו. בטרם החלו בנסיעה אמר להם הנהג שישנן שתי דרכים המובילות לביתם ושאל אותם איזו דרך מועדפת עליהם – דרך הקיצור העוברת על גשר. או הדרך הישנה והמקובלת, אך הארוכה יותר? האחים חשבו מעט, והשיבו שהם מעדיפים לנסוע דרך הגשר.
הנהג החל בנסיעה, אולם מסיבה שאינה ברורה לפני שהגיעו לגשר – החליט פתאום לשנות את מסלולו ופנה לנסוע בדרך השנייה שהיא ארוכה יותר. כשהבחינו בכך האחים היושבים מאחור – שאלו מיד את הנהג: "למה שינית את מסלול הנסיעה?"
"כדאי יותר לנסוע מכאן", אמר הנהג ולא פרש.
לאחר שעה של נסיעה שמעו לפתע נוסעי הרכב כי הגשר אשר חשבו מתחילה לעבור עליו – קרס, וקבר תחתיו הרוגים רבים ופצועים לאין ספור. נהג המונית הנרעש פנה אל האחים ואמר להם: "אתם רואים? מי יודע, אולי אם היינו נוסעים דרך הגשר – לא היינו עכשיו בחיים!"
כך סיפר היהודי הנרגש. והוסיף: "כאשר שינה הנהג את דעתו אמרתי לאחי: 'הכל משמים. עכשיו הייתי אצל רבי דוד חנניה פינטו שנתן לי כמה עצות טובות בענייניי ואני הבטחתי לרב שאמלא אותן, אם כן בודאי לא יקרה לנו כלום'. ואכן נס עצום נעשה עימנו, ללא ספק בזכות הרב". עד כאן היו דברי היהודי.
את דעתי אני מגלה ברבים, שכל עצותיי וברכותי אשר נושאות פירות טובים הן רק מכוח זכות אבותי הקדושים וצדיקי משפחת פינטו זיע"א. שכן ללא זכויותיהם מי אני ומה חיי, כל הניסים והנפלאות הם רק בזכות קדושתם ומעשיהם הטהורים של הצדיקים והקדושים זיע"א.
