וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה (בראשית טו, ו)
וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות יד, לא)
היראה והאמונה עיקר לכל התורה. וכתב רבנו חננאל - כי האמונה מתחלקת לד' חלקים:
אמונה בהקב"ה. אמונה בנביאים שנתחייבנו לשמוע דבריהם. אמונה בעולם הבא שיש להאמין כי יש עולם הבא ויש שכר טוב מעותד לצדיקים. אמונה בביאת הגואל שזה פינה גדולה בתורה
וכל המאמין יש לו זכויות הרבה, והנה הוא זוכה לגן עדן, וזוכה לחיי העולם הבא. (רבינו בחיי שמות פרק יד)
בשכר אמונה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה - אז ישיר משה ובני ישראל. רבי נחמיה אומר מנין אתה אומר שכל המקבל עליו מצוה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמונה שהאמינו קיבלו חלקם, אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין שנאמר והאמין בה', וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמנה שהאמינו שנאמר ויאמן העם
פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכן הוא אומר טוב להודות לה' וגו' מי גרם להם לבא לידי שמחה זו אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותיהם בעולם הזה שכולו לילות לכך נאמר להגיד בבקר חסדך, וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו ותצליחו. (ילקוט שמעוני בשלח רמז רמ)
מידת האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעיינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים האלה נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שורשה והשערים ננעלו.
כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתות מציאותו יתברך, מיד נכנסת בו שמחת גיל אין קץ, ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה', וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה, וכאילו פירשה מגוף העכור, ומשוטטת בשמי שמים. ובהעלות האדם בערכי קודש אלו, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקודש, וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד עונג של דבקות האדם ליוצרו יתברך
הכוח הטמיר הלזה הוא אחד מכוחות הטמירים שנתן היוצר בנשמת האדם, וכוח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים, ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו. (אמונה ובטחון פ"א פיסקאות א, ט)
