נאמר בילקוט שמעוני (משלי רמז תתקלד): 'אמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם'
מאמר חכמים זה עלה בראשי כאשר הייתי בדרכי לחתונת אחד מתלמידי. זמן קצר לפני היכנסו לחופה התקשר אלי החתן וביקש ממני שאברך מספר חולים הזקוקים לישועה. באותה שיחה הוא סיפר לי שהוא כעת בדרכו לבקר את החולים הללו בבתי החולים, והוא מקווה שישמח אותם בביקורו
ברכתי את החולים כפי בקשתו, ולאחר שסיימתי את השיחה עימו נפניתי לחשוב על מידת אהבת הבריות הקיימת בתלמידי זה עד כדי מסירות נפש, ועד כמה יש לי ללמוד מתלמידי זה
דרכו של עולם, שחתן ביום חופתו מתוח מעט וחושש, וזקוק להתכונן כראוי לחתונתו. והנה, במקום שחתן זה יתעסק בצרכיו האישיים ויכין עצמו ליומו הגדול – מחשבותיו היו נתונות לזולת, כיצד יוכל לדאוג לנזקקים, כיצד ישפר את הרגשתם וכיצד ישמח אותם בביקורו
אין ספק שמעשיו אלו, המעידים על מידותיו הטובות והנאצלות, עוררו התרגשות גדולה בשמים, ובזכותם יזכה לבנין עדי עד ולהשראת השכינה בתוך ביתו.
