באחת השנים כאשר גרתי בארץ ישראל, באה לפני נערה מצרפת ששהתה במשך זמן רב בארץ ישראל אצל קרובי משפחתה, והתחזקה בביתם מאד בעבודת ה' וביראת שמים
הנערה הנבוכה חשה געגועים לבני משפחתה שאינם שומרי תורה ומצוות כראוי, ושאלה אותי האם כדאי שהיא תיסע לשהות בתקופת החגים בצרפת בקרב בני משפחתה כפי בקשתם וכפי רצונה, או שמוטב שתישאר בארץ וכך תשמור על הרוחניות שלה
כיון שהכרתי את טבעה של הנערה והכרתי גם את בני משפחתה, ידעתי שאם היא תיסע חזרה לצרפת ותשהה שם בין בני משפחתה – היא תפסיד את כל מה שהתחזקה בארץ, משום שבבית הוריה ובסביבתם ישנם דברים רבים שאינם ראויים ואינם מתאימים לבת ישראל. בבית הוריה היא לא תצליח לשמר את ההתעלות שהייתה לה בארץ הקודש ואת ההתחזקות ביראת שמים, ומדרגתה הרוחנית תדרדר ותרד
לפיכך יעצתי לה שתישאר בארץ ישראל אצל קרובי משפחתה שגרים בירושלים, ושם תחגוג את החגים הבאים עלינו לטובה
הנערה שמעה לעצתי והודיעה לבני משפחתה שגם בחגים היא נשארת בארץ ישראל
אולם בני משפחתה לא ויתרו על רצונם לפגוש את הנערה, ועל כן החליטו לעלות בעצמם לארץ ישראל ולשהות בקרבתה בתקופת החגים, אך קבעו את מושבם בתקופה זו – בעיר הרצליה הרחוקה מהיהדות ומשמירת המצוות, וקראו לה שתבוא לשהות עימם בעיר זו
לדאבון הלב, אותה נערה שעמלה במשך זמן רב כל כך על מדרגתה הרוחנית, לא עמדה בניסיונות שעמדו לפתחה עם בני משפחתה בעיר הרצליה, ובמקום שתתעלה בתקופה מיוחדת זו של החגים – היא ירדה מאד ממדרגתה ונמצא שרק הפסידה מהביקור של בני משפחתה בארץ ישראל.
קל מאד לקלקל מה שנבנה בעמל רב, וקשה מאד לתקן מה שנהרס במחי יד. סיפור זה הינו דוגמא לכך שבתקופה קצרה של שהות במקום טומאה ניתן להחריב בקלות עולמות שנבנו בטהרה.
