באחת השנים בא לפני יהודי ושאל אותי: "כבוד הרב, מדוע השנה שחלפה הייתה שנה לא טובה עבורי? והרי קיימתי תורה ומצוות, ועמדתי בניסיונות רבים בגבורה, מדוע אם כן מקור הפרנסה שלי אבד לי, וכל רכושי נלקח ממני?"
"מדוע אתה אומר שעברה עליך שנה לא טובה?" שאלתי את היהודי, "הרי אתה עומד כעת מולי חי בריא ונושם ברוך ה'. וכי דבר זה אינו נחשב בעיניך לשנה טובה? צעירים רבים מתו בשנה זו, ואילו אתה ומשפחתך חיים ושלמים! האם רק הצלחה בכסף נחשבת בעיניך לטובה מהקב"ה?"
היהודי שתק ואני המשכתי בתוכחה:
"האם שכחת את כל הפעמים בהן הקב"ה הציל את חייך ואת חיי משפחתך? ואולי אם היית זוכה בכסף רב הייתה מידת הדין מתוחה עליך בגלל עבירה שעברת, ובהיות מידת הדין מתוחה פוגעת היתה בך בצורה קשה יותר- אולי אף בעניינים שבנפש, או בבריאות - שלך או של מי מבני משפחתך הקרובה?
האם אינך רואה את טובתו הגדולה של הקב"ה שהחליף לך את העונש הזה של אובדן החיים באובדן הממון בלבד? ומדוע אתה אומר שהייתה לך שנה רעה? הרי זוהי כפיות טובה כלפי הקב"ה לחשוב כך!"
היהודי שמע את דברי וברוך ה' הדברים התיישבו על לבו, והוא זכה ללמוד להכיר בטובתו הגדולה של הקב"ה עימו, שמחיה אותו בכל יום מחדש ושופך חמתו על עצים ואבנים בלבד.
