באחד הימים התקשר אלי מר חיים שפר הי"ו מלוס אנג'לס שבקליפורניה, וסיפר שבנו חולה מאד וכבר הגיע ל"ע עד שערי מוות, והוא מבקש שאברך את בנו לרפואה שלימה בזכות אבותי הקדושים זיע"א. עוד הוסיף מר שפר ואמר שהרב פרבוסקי שליט"א, ידידי משכבר הימים הוא שהמליץ לו להתקשר אלי לבקש ברכה לבנו, לאחר ששמע על המחלה הקשה.
כמענה לבקשתו אמרתי לו שעליו להאמין בבורא העולם שהוא כל יכול ושבכוחו לרפא את הבן ברגע אחד, והבטחתי לו שבעזרת ה' בזכות אבותי הקדושים כבר כעת יחול שינוי לטובה במצב בנו, עד שיתרפא לגמרי ממחלתו ויקום ממיטת חוליו.
כששמע זאת מר שפר – בתוך לבו התקשה להאמין לדברי, גם לבשורה הטובה שבישרתי לו על השיפור שחל במצב בנו, וגם להבטחה שהבטחתי לו שבנו יתרפא לגמרי ממחלתו. כי כפי הידוע לו מצב בנו אנוש, ועל פי דברי הרופאים אלו הם רגעיו האחרונים, ואיך ייתכן שאני מבטיח לו שבנו יתרפא לגמרי ממחלתו הקשה ויקום ממיטת חוליו?
כשהשמיע את ספקותיו באוזני ידידו הטוב הרב פרבוסקי, יעץ לו ידידו: "סע לבית החולים, ועקוב בעצמך אחר מצב בנך".
כשהגיע לבית החולים, לתדהמתו הרבה מיהרו לקראתו בני המשפחה וסיפרו לו שהבדיקות שנעשו כעת לבנו מוכיחות על שיפור עצום במצבו, וכי כבר כעת חש הבן הקלה בכאביו.
נאמר בספר מלאכי - "ובחנוני נא בזאת" (ג, י), דורשים על כך חז"ל ש"בזאת" – זוהי מצות הצדקה, בה מותר לאדם לבחון את הקב"ה ולצפות לישועתו לאחר שקיים אותה.
אך עלינו לדעת שגם יהודי המאמין בקב"ה באמונה שלימה באמת ובתמים – יזכה להבחין ולראות מכך בישועת ה' כהרף עין, ויזכה שהבורא יתברך ימלא משאלות לבו לטובה.
