בסמוך למקום מגורי בליאון מתגורר יהודי שאינו שומר תורה ומצוות ועשה לו מנהג של קבע לנצל את יום המנוחה השבועי, יום השבת – לקניות.
כיון שיהודי זה יודע שהוא חוטא בכך בחילול שבת, הוא דואג שלא לפגוש בי בשובו מקניותיו, ולכן בבוקר יום השבת הוא משתדל לאחר מעט את חזרתו מן השוק לשעה שבה אני כבר בביתי סועד את סעודת השבת, לאחר שובי מתפילת השחרית בבית הכנסת.
באחת השבתות נערכה בליאון שבת חתן, ובשל העלייה לתורה ושמחת החתן בבית הכנסת – תפילת השחרית התארכה בשעה. כשחזרתי לביתי לאחר סיום התפילה הבחנתי לדאבון לבי בשכני היהודי ששב מקניותיו עם רכבו.
כאשר השכן הבחין בי לבוש בבגדי שבת, עטוף בטלית וכל כולי אומר שלווה ומנוחה, מרוב בהלה על כך שהוא נתפס ברשעו – הוא איבד את שליטתו על הרכב, ובמקום לעצור אותו – רכבו החל מתדרדר, עד שהוכרחתי להימלט לצידי הדרך, כדי שלא אפגע ממנו.
למחרת, ניגש אלי השכן וביקש את סליחתי על מה שארע בשבת ועל כך שהוא פגע ברגשותיי וחילל את השבת לנגד עיניי.
אך אני עניתי לעומתו: "דע לך שאתה מתנהג כעיוור באפילה, האם עד היום חשבת שאין מי שרואה אותך חוטא? האם חשבת שאין מי שמבחין במעשיך הרעים? הרי הקב"ה – מלוא כל הארץ כבודו, והוא משגיח על כל מעשיך בכל עת ובכל שעה משעות היממה, במשך כל ימי השבוע. הקב"ה מבחין בחילול השבת שלך מידי שבת, ובכל זאת מאריך אפו ולא נפרע ממך שמא תחזור בתשובה, ואיך לא תחוש ממנו כל פחד?!" כך גערתי ביהודי.
מעשה דומה ארע עימי באחת השבתות כאשר שבתי מברית מילה. בלכתי ברחוב הבחנתי לפתע ביהודי שעמד בצד הדרך ועישן סיגריה כדבר יום ביומו. כאשר היהודי החוטא הבחין בי, הוא הבין שראיתי אותו מעשן סיגריה בעצם יום השבת ובושתו ניכרה על פניו. מבלי לומר מילה ובלי להמתין אפילו רגע נמלט היהודי מפני, כשעל אופן בריחתו היה נראה שהוא מתבייש ונכלם מכך שראיתי אותו חוטא.
ימים ספורים לאחר מכן החלטתי להוכיח אותו על מעשיו וקראתי לו אלי: "מה ארע לך בשבת? מדוע כשהבחנת בי ברחוב היית בהלם וברחת ממני במהירות?"
כך שאלתי אותו בנחת.
"כבוד הרב, התביישתי ממך מאד שתפסת אותי 'על חם' וראית אותי מעשן בשבת" ענה היהודי.
"התביישת ממני?!" התפלאתי, "והרי עליך להתבייש ממלך מלכי המלכים, הקב"ה שהוא זה שציוה עלינו בתורתו – "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לה, ג), ולא ממני בשר ודם המצווה כמוך לקיים את כל דברי התורה".
ועוד הוספתי: "מלבד זאת, הבושה שחשת מפני הייתה רק כאשר ראית שהבחנתי בך מחלל את השבת, ואיך אינך מתבייש מהקב"ה שמבחין בך בכל רגע ורגע מחייך ואין דבר שנסתר מנגד עיניו?!"
כך הוכחתי את היהודי על מעשהו, וכולי תקווה שדברי השפיעו עליו לבל יחזור שוב על מעשה זה ביום השבת.
